מיל"ב מכון ישראלי לביקורת בנייה

טיפים לבדיקה עצמית של דירה לפני קניה

חדרי רחצה
להלן מדריך קצר המאפשר לרוכש חסר כישורים לערוך בדיקה פרלמינרית לפני קנית דירה לעמוד על מידת התאמתם של חדרי הרחצה והשירות בדירה לתפקודים הנדרשים, כמו כן ההנחיות להלן משמשות עזר במהלך בדיקת דירה לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך כדי להתאים את חדרי הרחצה והשירות בצורה המושכלת ביותר לתפקודם:
1.להלן נושאים שעל הרוכש להיות מודע אליהם לגבי חדרי רחצה במהלך בדיקת דירה לפני קניה .
1.1 מיקום בדירה
כללי
(1) בדרך כלל לכיוון חדרי שירותים חשיבות משנית בהשוואה לזה של חדרי מגורים (חדר דיור, חדרי שינה וכו‘), מאחר והשהייה בחדרי שירותים קצרה יחסית. אי לכך, בקביעת כיוון חדרי הבית, יש לתת עדיפות לחדרים האחרים ולא לחדרי הרחצה.

(2) כאשר הכוונה שחדר האמבטיה יתוכנן כחדר מרגוע התורם לרגיעה והנאה אסתטית יש צורך לשקול בקפידה את כיוון החדר על בסיס הקריטריונים להלן:
(2.1) כיוון מבחינת מבט לנוף
אם חדר האמבטיה מתוכנן כחדר מרגוע, רצוי להפנותו לכיוון שיאפשר מבט לנוף מרגיע (גינת בית; נוף רחוק).
(2.2) מבחינת הפרטיות
אם בחדר הרחצה חלון עם מבט לנוף, חשוב שחלון זה יפנה לכיוון שממנו לא ניתן להסתכל ישירות פנימה.
(2.3) מבחינת מניעת רעש
קיימת חשיבות להיבט של מניעת רעש אי לכך יש להפנות את החדר לכיוון הפוך ממקור רעש (כגון כביש סואן).
(2.4) כיוון מבחינת נוחות אקלימית
א. כללי
כאשר חדר אמבטיה מתוכנן כחדר מרגוע, רצוי שיפנה לכיוון שיתרום לנוחות האקלימית על ידי ניצול כיוון הרוחות והשמש או הגנה בפניהם, לפי הצורך.
ב. עדיפות התאמה לתנאי קיץ לעומת תנאי חורף, ועדיפות התאמה לשעות בוקר לעומת שעות אחרות. חשיבות מיוחדת לרגישות הדיירים לחות או קור.

1.2 נגישות
א. חדרי שירותים למשפחה.
(1) חשוב שלבני המשפחה תהא גישה נוחה ופרטית לחדרי הרחצה.

(2) רצוי שחדרים אלו יהיו בקרבת חדרי השינה.

(3) לכל חדר שינה תהיה גישה לחדר הרחצה מבלי שיהיה צורך לעבור דרך חדר אחר (פרט לפרוזדור).

(4) במקרה שחדרי השינה נמצאים בשתי קומות, רצוי לקבוע מיקומם של חדרי רחצה ושימוש בכל קומה.

(5) כאשר בבית דו קומתי, שבו כל חדרי השינה בקומה אחת, רצוי לקבוע חדר שירותים נוסף גם בקומה האחרת.

ב. חדר שירותי אורחים
(1) חשוב שלאורחים תהיה נגישות נוחה לחדר שירותים עם כיור רחצה.

(2) רצוי שחדר זה יהיה בקרבת חדרי הכניסה, הדיור והאוכל.

(3) אין לאפשר גישה לחדר זה דרך האגף הפרטי של הדירה.

(4) אין להיכנס לחדר שימוש ישירות מחדר דיור, אוכל או מטבח.

ג. חדרי שירותים משותף למשפחה ולאורחים
אם בדירה קיים רק חדר שימוש אחד, אזי מיקומו המועדף כך שיאפשר גישה נוחה ובתנאי פרטיות מאגף השינה וגישה נוחה גם מאגף האירוח.

1.3 ריכוז צנרת לחדרי רחצה
א. עדיפות לריכוז הצנרת בפיר אנכי ממנו הצנרת מתפצלת לכל חדר רחצה, היתרונות:
(1) קיצור אורך הצנרת לרבות חיסכון בעלויות הביצוע.

(2) הימנעות מהנחת צנרת מתחת לריצוף. חשוב במיוחד במקרה של תיקון כאשר נדרש לעקור ריצוף לצורך חשיפה ותיקון.

(3) ריכוז מקור רעש פוטנציאלי בבית במקום אחד המאפשר מציאת פתרון נגד הרעש ביתר קלות מאשר במקרה בו מקורות הרעש מפוזרים בדירה.

ב. סידורים מועדפים לצנרת:
(1) רצוי שמוקדי צנרת התברואה (כיור, אמבט, מקלחת, אסלה וכו‘) יהיו סמוכים, ככל הניתן האחד לשני בחדר עצמו. כמו כן מומלץ שריכוז הצנרת יהיה בסמיכות למוקדי צנרת אחרים כמו אלה שבחדר רחצה נוסף, וכן אלה שבמטבח (כיור, מדיח כלים) ובחדר הכביסה (מכונת כביסה, כיור).

(2) הסידור המועדף הוא זה, שבו קבועות ומוקדי התברואה מוצבים לאורכו, או משני צידיו, של קיר אחד.

(3) בבית דו-קומתי רצוי שמוקדי התברואה בקומה העליונה יהיו, ככל הניתן, מעל אלה שבקומה התחתונה.

2. מספר כלים סניטרים ומיקומם בדירה
2.1 א. המספר האופטימאלי של הכלים הסניטריים וכן ארגונם של חדרי השירותים מותנה בצרכים של הדיירים ומיקומם של חדרי השינה והדיור.

ב. רצוי שבכל קומה תהיינה, לפחות, אסלה וקערת רחצה.

ג. רצוי לשקול מיקום מכונת כביסה בחדר אמבטיה, אם אין לה מקום מתאים יותר.

ד. מבחינת חיסכון בעלויות ביצוע – רצוי לכלול בחדר אחד מספר רב של קבועות כגון: אמבט, אסלה, בידה, קערת רחצה, תא מקלחת.
מבחינת פרטיות – רצוי ליצור תאים נפרדים לקבועות השונות: תא לאסלה וקערת רחצה, תא למקלחת, תא לאמבט וקערת רחצה וכו‘.
ה. במקרה של הכללת אסלה בחדר אמבטיה, רצוי לקבוע אסלה נוספת בתא נפרד.
רצוי שהאסלה הנוספת תהיה בקרבת הכניסה או אגף האירוח לשימוש האורחים.

ו. כאשר הכניסה לחדר רחצה שבו גם אסלה היא ישירות מחדר שינה להורים או מחדר הלבשה של הורים, נדרש לתכנן חדר רחצה ובית שימוש נוספים לשאר בני הבית.

3. ארגון פנימי של חדרי שירותים
3.1 נגישות לקבועות
יש להשאיר בין הקבועות רווח מספיק לשימוש נוח בהם.

מרווחים מזעריים בין קבועות, מצוין בתקן ישראלי 1205.3.

3.2 סידור קומפקטי
א. מבחינת חסכון בשטח חשוב, בעיקר בדירה קטנה, לתכנן סידור קומפקטי של חדרי הרחצה.

ב. כאשר קיים רק חדר אמבטיה אחד, רצוי סידור שיאפשר שימוש של שני בני אדם בו, בו –זמנית.

ג. אם הדלת סובבת על צירים, יאפשר מיקום הקבועות פתיחת הדלת פנימה, לפחות ב- ۫90, מבלי לפגוע בקבועות או באדם המשתמש בהן.

4. גודלם של חדרי רחצה ושירות
4.1 כללי
הגודל האופטימאלי ייקבע בהתאם ל: (1) מספר הקבועות והציוד בחדר ומידותיהם; (2) המרווחים הנדרשים בין הכלים הסניטריים (לשימוש ותחזוקה נאותים); (3) מיקום ורוחב הדלתות וכן אופן פתיחתן.

4.2 חדר אמבטיה
מידות מומלצות:
א. רוחב: 1.45 מ‘.
ב. שטח: 2.5 מ‘‘ר.

4.3 בית שימוש
מידות מומלצות:
א. גובה: 2.05 מ‘.
ב. רוחב: 0.80 מ‘.
ג. שטח: 1.10 מ‘.

4.4 תא מקלחת
מידות מומלצות:
א. גובה: 1.95מ‘.
ב. אורך: 0.80 מ‘.
ג. רוחב: 0.80 מ‘.

5. אביזרים מומלצים
5.1 בחדר אמבטיה
א. אביזרים הסמוכים לקערת רחצה:
(1) ראי עם מדף מעל לכיור.

(2) סבוניה ומתלה מברשת שיניים, כוסות וכו‘.

(3) ארון תרופות מעל לכיור. רצוי עם שלוש דלתות וראי.

(4) מוט לתליית מגבות, לצד הכיור.

(5) מומלץ להתקין ארון כיור שולחני עם משטח עבודה משיש או קרמיקה, לצדי הקערה (עזר רב לרחיצת וניגוב תינוק, לכביסה קלה, לחפיפת ראש וכו‘).

ב. אביזרים הקשורים לאמבט:
(1) מקום מועדף של סוללת ברזים למים חמים וקרים. בצידו הרחב של האמבט. חשוב שניתן יהיה להפעיל את הברזים כשעומדים מחוץ לאמבט.

(2) ראש מקלחת (קבוע או ‘‘טלפון‘‘).

(3) סבוניה המאפשרת ניקוז מים מצטברים, משולבת עם בית אחיזה.

(4) מומלץ התקנת מוטות אחיזה אנכיים במיוחד לשימוש קשישים, נכים ומוגבלים.

(5) מוט לתליית מגבת (אין לקבוע מוט באמבט שיש בו ראש מקלחת).

(6) מחיצת זכוכית מחוסמת למניעת התזת מים.

5.2 בתא מקלחת
אביזרים:
(1) ראש מקלחת קבוע, רצוי גם ראש מקלחת מסוג ‘‘טלפון‘‘.

(2) סוללת מיקס למים חמים וקרים. רצוי להתקין את הסוללה ליד פתח התא, כדי שניתן יהיה להפעילם כאשר עומדים מחוץ לתא.

(3) סבוניה. רצוי סבוניה המתנקזת מאליה עם ידית אחיזה. מיקום מומלץ בקיר ממול לראש המקלחת.

(4) כדי למנוע הצטברות לחות בחדר והיווצרות עובש, מומלץ לשקול התקנת מאוורר לסילוק אדים.

(5) מקלחון זכוכית מחוסמת. צירי הדלת יהיו בקצה הרחוק מהברזים, כדי שפתיחתה לא תפריע לנגישות נוחה אליהם. הדלת תיפתח כלפי חוץ .

6. אחסון
כללי
א. רצוי לקבוע בחדר אמבטיה, או בסמוך לו, ארון מאוורר לכבסים מלוכלכים.

ב. בבתים בעלי שתי קומות, רצוי לשקול קביעת צינור מצנח ולהצנחת כבסים מלוכלים מהקומה השנייה אל חדר הכביסה.

ג. רצוי לקבוע ארון תרופות בחדר אמבטיה.

ד. רצוי ארון מתחת למשטח עבודה לצדי כיור הרחצה.



7. תאורה טבעית
כללי
לטיפול הפנים ולגילוח, רצויה תאורה ישירות על הפנים.
בקביעת סוג התאורה ועוצמתה, יש להתחשב גם באופן וצבע חומרי הגימור של החדר. כך, למשל, צבע כהה יצריך יותר אור מאשר צבע בהיר.

8. אוורור טבעי
א. חשוב שחדרי שירותים והרחצה יהיו מאווררים היטב, לסילוק ריחות ולמניעת הצטברות יתר של לחות, העלולה לגרום להיווצרות עיבוי (קונדנסציה) ועובש.

ב. אמצעי אוורור אפשריים:
(1) חלונות הנפתחים אל אוויר החוץ.

(2) צוהר בדלת אטומה. שטחו יהיה 0.3 מ‘‘ר, לפחות.

(3) צינור אוורור העולה עד לגג.

(4) צינור מצויד במאוורר חשמלי.

9. הגנה בפני רעש
9.1 כללי
חדרי שירותים עלולים להוות מטרד אקוסטי בבית.להלן המלצות לצמצום מפגעים אקוסטיים מחדרי רחצה:
א. הימנעות ממיקום הקבועות (כלים סניטריים) ליד קיר משותף עם קיר חדר-דיור, חדר אוכל, חדר שינה וכו‘.

ב. שימוש בארונות כחוצצים בין חדרי שירותים לחדרים סמוכים.

ג. הרחקת חדרי שירותים מחדרי אוכל ודיור.

ד. שימוש במחיצות אקוסטיות כדוגמת מחיצה מסיבית עבה, או מחיצה כפולת דופן, כשבין הדפנות שכבת בידוד (קלקר, צמר סלעים וכו‘).

ה. מניעת מגע ישיר בין צנרת התברואה והקיר או הרצפה. במקומות בהם הצינור חודר דרך קיר או רצפה, יש לאטום במסטיק גמיש את המרווח בין הצינור והחור שבקיר או ברצפה.

10. אמצעי בטיחות
10.1 מוטות אחיזה
כדי למנוע תאונה כתוצאה מהחלקה, רצוי לקבוע מוטות אחיזה ליד האמבט ובתא המקלחת. יש להתקינם במקומות מתאימים ולחזקם היטב לקיר.

10.2 רצפה
כדי למנוע תאונה כתוצאה מהחלקה, יש להניח ריצוף שאינו מחליק.

10.3 מנעול דלת
כדי לאפשר חילוץ אדם שנפגע או איבד את הכרתו בחדרי שירותים, רצוי להשתמש במנעול שנפתח אוטומטית מפנים ומבחוץ.

10.4 בתי תקע ומפסקי חשמל
מומלץ לא לקבוע בחדר אמבטיה בתי תקע או מפסקים.

10.5 ארון תרופות
יש להתקינו מעל הישג ידם של ילדים קטנים ולאפשר את נעילתו.

10.6 מחממים חשמליים או רדיאטורים
אלה ימוקמו בתוך גומחה, או מעל לגובה קומת אדם.

11. פרטיות
11.1 כללי
יש לאפשר תנאי פרטיות מרביים בחדרי רחצה בתואם להמלצות להלן:

11.2 מיקום (מבחינת פרטיות)
א. את חדרי השירותים העיקריים רצוי למקם בחלק הפרטי של הבית, כשהם מוסתרים מחדר הדיור וחדר האוכל.

ב. בית שימוש לאורחים רצוי שיהיה מוסתר מקו ראיה ישיר של היושבים בחדר הדיור או חדר האוכל.

11.3 דלתות (מבחינת פרטיות)
א. רצוי שמיקום הדלתות וכיוון הפתיחה של כנף הדלת ייעשה כך שלא יאפשר מבט ישיר לנעשה בפנים חדר אחר או מפרוזדור. במיוחד יש להימנע מאפשרות מבט ישיר לעבר האסלה, האמבט והמקלחת.

ב. רצוי לקבוע בדלת חלון זכוכית אטומה (בגובה עין), דרכה ניתן יהיה להבחין באור החשמל שבחדר השירותים ובכך לדעת שהחדר אינו פנוי.

11.4 חלונות (מבחינת פרטיות)
א. יש למנוע אפשרות מבט פנימה דרך החלון, תוך ישום ההנחיות להלן:
(1) מיקום החלון מעל גובה עין.

(2) קביעת זכוכית אטומה בחלון.

(3) הסתרת החלון על ידי מסתור, תריס או צמחיה.

(4) חסימת גישה לאזור החלון.

ב. במקרים בהם חלון חדר האמבטיה פונה, לחצר גן או לנוף יש לדאוג לכך, שהחצר תהיה פרטית לגמרי, או שהמבט לנוף יהיה כלפי שטח אשר ממנו לא ניתן להסתכל לתוך חדר האמבטיה.

12. חלונות
כללי
א. יש לשקול בקפידה צורתו, גודלו, מיקומו וסוגו של חלון, מהבחינות להלן:
(1) אוורור, (2) תאורה, (3) מניעת רוח פרצים, (4) פרטיות, (5) גישה לפתיחה וסגירה של חלון, (6) מניעת פריצה, (7) מניעת רעש, (8) אפשרויות מיקום הקבועות בחדר.

ב. להגנה מפני רוח פרצים עדיף חלון גבוה.

ג. לנוחות הפעלה לא רצוי חלון מעל האמבט.

13. דלתות פנימיות
13.1 כללי
א. מיקום הדלת יאפשר תנאי פרטיות ולא יפריע לסידור קומפקטי של הקבועות.

ב. שיקולים בקביעת כיוון פתיחת הדלת:
(1) כנף הדלת בהיפתחה לא תיפגע באחד מהכלים הסניטריים או באדם המשתמש באחת הקבועות.

(2) כנף הדלת הפתוחה תסתיר, ככל הניתן, את הנמצאים בחדר.

(3) ניתן יהיה להשאיר את הדלת פתוחה לשם אוורור החדר במזג אוויר חם.

(4) בחדר שימוש רצוי לשקול פתיחת הדלת פנימה, כדי למנוע יציאת ריחות החוצה, עם פתיחתה.


ג. ניתן להשתמש בדלתות נגררות אם אין מקום מתאים לפתיחת דלת על צירים.

13.2 מידות
מידות מומלצות של דלת:
א. 60 ס‘‘מ רוחב, לפחות.
ב. בחדרי אמבטיה שיש להכניס לתוכם ציוד (כגון: מכונת כביסה), 70 ס‘‘מ רוחב, לפחות.

13.3 מנעול
רצוי להשתמש במנעול נפתח אוטומטית מפנים ומבחוץ, על מנת לאפשר חילוץ אדם הנמצא במצוקה בחדר הרחצה וכן למניעת כליאת ילדים קטנים בפנים החדר.

14. דלתות חיצוניות
כאשר לחדר אמבטיה דלת חיצונית הנפתחת למרפסת כביסה או לחצר גן פרטית מבנה הדלת, המשקופים, הפרזול ואמצעי הנעילה יתוכננו במחשבה מראש להקשות על פריצת הדלת.

15. גימור (ריצוף, טיח, חיפוי, צבע)
דרישות תפקוד של חומרי הגימור:
א. עמידות בפני רטיבות.

ב. אפשרות לרמת ניקיון גבוהה ותחזוקה נאותה.

ג. מניעת התחלקות או מעידה (רצפה).

ד. מראה נאה ומרגיע.

16. חימום, קירור ומיזוג אוויר
16.1 חימום
א. על מנת ליצור תנאי אקלים פנים נוחים, ועל מנת למנוע תופעת עיבוי (קונדנסציה) בחודשי החורף הקרים, רצוי להתקין חימום חדר האמבטיה.


ב. שיטות ומתקנים לחימום:
(1) מחמם חשמלי פרטני לחדר עצמו.

(2) מערכת מרכזית למיזוג אוויר עם חימום בחורף.

(3) מערכת הסקה מרכזית.

(4) מערכת חימום תת-רצפתית.

ג. שיקולים בבחירת שיטת החימום וסוג המתקן
(1) בטיחות

(2) אפשרויות מיקום המתקן.

(3) נוחות הפעלה.

(4) אפשרויות ויסות החום לפי הצורך.

(5) אפשרויות תחזוקה.

(6) מראה אסתטי.

ד. שיקולי בטיחות בקביעת המיקום:
(1) יש להרחיק מחמם חשמלי מכל מקור מים וצנרת מים.

(2) יש לקבוע מחמם חשמלי או רדיאטור של הסקה מרכזית, במגרעת קיר, או על קיר, גבוה מקומת אדם, כדי למנוע אפשרות של כוויות כתוצאה מהיתקלות במחמם.

16.2 קירור או מיזוג אוויר
בדרך כלל אין צורך לקרר או למזג את אוויר חדרי השירותים כשלעצמם, בגלל גודלם הקטן, יחסית, והשהות הקצרה בהם.
בדיקת דירה חדשה

מדרגות
להלן מדריך קצר המאפשר לרוכש במהלך בדיקת דירה לקניה לעמוד על מידת התאמת המדרגות בדירה לתפקודים הנדרשים, כמו כן משמש מדריך זה עזר לרוכש במהלך בדיקת הדירה לפני קניה כדי לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך בדירה על מנת להתאים את המדרגות בצורה המושכלת ביותר לתפקודם:



1. להלן דרישות עיקריות לגבי מדרגות שעל הרוכש להיות מודע אליהם במהלך בדיקת דירה לפני קניה :
א. מעבר נוח ובטוח לאנשים ולחפצים בין שתי קומות, או ממפלס רצפה אחד למשנהו, באותה הקומה.

ב. להוות אלמנט פיסולי/דקורטיבי תלת מימדי בחלל הבית.

ג. כאשר משטח מדרגות (פודסט) רחב במיוחד ניתן להשתמש בו כשטח דו תכליתי הממלא גם יעודים נוספים:
(1) פינת ישיבה.

(2) פינת כתיבה וקריאה.

(3) נקודת תצפית לנוף.

2. מיקום המדרגות
א. בדרך כלל רצוי שתחילת המדרגות תהא סמוך לכניסה לבית (סידור שימנע את הצורך בחציית חדרים אחרים כדי להגיע למדרגות), ותסתיימנה במרכז הקומה השניה (סידור שבדרך כלל יקצר את אורך הפרוזדור).

ב. מבחינת פרטיות מירבית לבני הבית, וכן על מנת לשמש כחוצץ אקוסטי בין קומות או כחוצץ תרמי (המונע בריחת חום מקומה אחת לשניה), רצוי למקם את המדרגות בחלל נפרד, או כחלק מחלל הפרוזדור שהינו בחלק הפרטי של הבית.

ג. במקרים בהם יש צורך לחסוך בשטח, או כוונה להגביר את תחושת המרחביות של חלל המדרגות, או להוסיף אלמנט אדריכלי עיצובי, ניתן לקבוע את המדרגות כחלק מחלל חדר הכניסה או חדר המגורים.

3. מדרגות פתוחות או סגורות
מדרגות פתוחות מהוות אלמנט אדריכלי עיצובי מרשים. בהשוואה למדרגות סגורות, במדרגות פתוחות ניתן להשתמש במידות רוחב צרות יותר כדי להעביר רהיטים.

החיסרון במדרגות פתוחות הוא שהן מאפשרות העברת רעשים מקומה לקומה ואינן מונעות בריחת חום מקומה לקומה.

3.4 תאורת חדרי מדרגות
א. מבחינה בטיחות יש חשיבות ממדרגה ראשונה להארה טובה של המדרגות: יש להאיר את המדרגות כך, שלא תיווצרנה פינות חשוכות.

ב. רצוי להאיר את המדרגות כך שתיווצר הדגשה ברורה בין השלח והרום. מבחינה זאת רצויה תאורה מלמעלה, היות והיא מאירה את השלח ומשאירה את הרום בצל.

ג. חשוב להאיר היטב משטחים (פודסטים) בהם קיימים שינויי כיוון או מפלס.

ד. גם כשיש תאורה טבעית, חשוב להשלימה בתאורת חשמל כדי למלא אחרי התנאים שלעיל.

ה. רצוי שתאורה מלאכותית תהא אחידה בעוצה, שלא תפחת מ- 100 לוקס במישור של 75 ס‘‘מ מעל פני כל שלח של מדרגה.

ו. יש להימנע מבוהק, ומתאורה המכוונת ישירות לעיני המשתמשים במדרגות.

5. מדרגות כנתיב שינוע רהיטים
א. יש להתחשב לא רק במידת הרוחב של המדרגה, אלא גם להביא בחשבון את מידת מיזקף הראש וכן את מידות המשטחים (פודסטים) בהן מהלך המדרגות משנה כיוון.

ב. יש לזכור שמדרגות פתוחות מאפשרות תמרון יתר לעומת מדרגות תחומות על ידי קירות.

ג. ככל שהמדרגות צרות יותר, רצוי מזקף ראש גבוה יותר כדי שניתן יהיה להעביר רהיטים במצב אנכי.

ד. כל שינוי בכיוון מהלך מדרגות עלול להוות ‘‘צוואר בקבוק‘‘ שיקשה על תמרון הרהיטים בסיבוב.

6. בטיחות
א. יש להמנע ממדרגות תלולות במיוחד. מומלץ שיפוע של ۫30 (רום: 16 ס‘‘מ; שלח: 30 ס‘‘מ).

ב. יש להמנע ממדרגות מחליקות.

ג. רצוי להמנע ממדרגות לוליניות או טרפזיות היוצרות מכשולים ומועדות לנפילה.

ד. במדרגות בין שתי קומות רצוי לקבוע משטח אפקי.

ה. מומלץ ליצור הבדל ברור בין צבע השלח וצבע הרום.

7. שלח ורום
קיים יחס בין שיפוע המדרגות והשטח הדרוש להן ככל שהמדרגות תלולות יותר, נדרש פחות שטח.
א. מקובל שמבחינת בטיחות ונוחות, קיים יחס רצוי בין מידת השלח ומידת הרום: ככל שגדלה מידת הרום, כך קטנה מידת השלח.

ב. מומלץ לא לחרוג מהדרישה להלן: שלח + 2 רומים = 61 עד 63 ס‘‘מ.

ג. היחס בין מידת השלח ומידת הרום קובע את שיפוע מהלך המדרגות. השיקולים בבחירת השיפוע המתאים הם:
(1) בטיחות בירידה ובעליה (בייחוד בירידה);

(2) המאמץ הגופני הנדרש בעליה ובהעברת חפצים;

(3) חיסכון בשטח (ככל שמהלך המדרגות תלול יותר, הוא דורש פחות שטח);

(4) ניצול החלל מתחת למדרגות והגדלת מזקף ראש (ככל שהמדרגות תלולות יותר, החלל מתחתן גבוה יותר).

(5) לגבי השלח קיים גם השיקול של נוחות הצבת הרגל על גביו.

(6) מבחינת נוחות ממוצעת, רצוי להשתמש במידות 16-17 ס‘‘מ לרום ומידות 29-30 ס‘‘מ לשלח (מידות רום של 17 ס‘‘מ היא פרופורציונאלית למידת שלח של 29 ס‘‘מ).

(7) מומלץ להימנע מ‘‘אף‘‘ בולט בצורה מוגזמת מפני המדרגה, וזאת כדי להקטין את אפשרות היתקלות חרטום הנעל באף הבולט.

(8) מומלץ להימנע ממדרגות בהן הרום הינו ‘‘פתוח‘‘ (בדומה לסולם) כדי למנוע מפגעי בטיחות לילדים.

8. התאמת מדרגות למוגבלים מבחינה גופנית
א. שלח המדרגה לא יפחת מ- 26 ס‘‘מ.

ב. רום המדרגה לא יהיה גבוה מ- 16.5 ס‘‘מ ולא יפחת מ- 10 ס‘‘מ.

ג. בכל אחד ממהלכי המדרגות יישמר קצב אחיד של השלחים והרומים.

ד. אין להתקין מדרגות עם אפים, אשר עוביים יפחת מ- 7 ס‘‘מ.

ה. אין לאפשר רומים פתוחים.

ו. פני השלח לא יהיו חלקים מדי.

ז. כל מהלך מדרגות לא יעלה יותר גבוה מ- 1.85 מטר.

ח. לא יהיו במהלך מדרגות אחד פחות מ- 3 מדרגות.

ט. פונה הקיר במשטח שבקצה העליון של מהלך המדרגות בזוויות, תהיה הפינה האמורה מרוחקת מקצה השלח של המדרגה העליונה במהלך האמור 30 ס‘‘מ לפחות.

י. יותקן משני צידי המדרגות מעקה.

יא. במקום שיש קירות כאמור, יורשה להתקין לאורכם בית אחיזה בלבד במקום מעקה.

יב. במשטחי ביניים יימשך בית אחיזה כאמור לאורך הקירות מסביב ובמאוזן.

יג. מעקה יבלוט מקצה שלח המדרגה העליונה והתחתונה במהלך המדרגות לפחות 30 ס‘‘מ ובחלקו הארוך הוא יהיה אופקי.

יד. המישור העליון של בית אחיזה יהיה בגובה של 90 ס‘‘מ מעל מישור שלח המדרגה או המשטח.

טו. צורתו של בית אחיזה יהיה עגול בעל קוטר של בין 40 מ‘‘מ עד 50 מ‘‘מ או צורה אחרת, המאפשרת ליד גריפה חזקה ונוחה.

טז. יש להימנע ממדרגות לוליניות או טרפזיות.

בדיקת דירה חדשה

חדרי ילדים
להלן מדריך קצר המאפשר לרוכש במהלך בדיקת דירה לפני קניה לעמוד על מידת התאמתם של חדרי הילדים בדירה לתפקודים הנדרשים, כמו כן משמש מדריך זה עזר לרוכש במהלך בדיקת הדירה לפני הקניה לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך בדירה לצורך התאמת חדרי הילדים לתפקודים אלו:
1.להלן דרישות תפקוד שעל הרוכש להיות מודע אליהם במהלך בדיקת הדירה לפני קניה והמתיחסים לחדרי ילדים.
בדרך כלל חדר ילדים אמור לאפשר תפקודים סטנדרטיים כמפורט להלן, תפקודים אלו משתנים עם גיל הילדים וגם כאן יש לאפשר התאמה מירבית של החדר לשינויים הנדרשים:
א. שינה, מנוחה ופרטיות.

ב. משחק.

ג. לימוד.

ד. האזנה למוסיקה, צפייה בטלוויזיה.

ה. החלפת בגדים.

ו. אחסון בגדים, חפצים, ספרים וצעצועים.

ז. תצוגת תמונות ועבודות מעשי ידי הילדים.

ח. אפשרות התאמה לנטיות פרטניות של הילדים כדוגמת תחביבים (נגינה, ציור, בניית מודלים, אוספים וכו‘).

ט. אירוח חברים.

י. נוחות אקלימית ואקוסטית.

2. כיוון מבחינת נוחות אקלימית
2.1 כללי
א. חשוב להפנות את החדר לכיוון שיתרום לנוחות אקלימית כאשר השיקולים העיקריים הם:
(1) נוחות אקלימית בקיץ –
(1.1) הגנה בפני חשיפה לשמש.
(1.2) ‘‘תפיסת‘‘ רוחות לאוורור קירור.

(2) נוחות אקלימית בחורף –
(2.1) ניצול חום השמש לחימום.
(2.2) הגנה בפני רוחות עזות ו/או רוחות נושאות גשם.

(3) האמצעים לוויסות אקלימי (הצללה, מיזוג אוויר, בידוד תרמי, איטום וכו‘).
שימוש באמצעים כאלה יכול לשחרר את המתכנן מאילוצי תכנון של מגבלות אקלים חוץ כגורם לקביעת כיוון חדר הילדים.

ב. לאור האמור לעיל:
(1) לאלה המבכרים נוחות קיץ על פני נוחות חורף, מתוך הנחה שבחורף במילא יחומם החדר ההפניה הרצויה היא לכיוון צפון ۫45±.

(2) לאלה המבכרים נוחות חורף, ההפניה הרצויה היא דרום, ۫45±.

(3) להפניה לכיוון מזרח יתרונות משלה כאשר היא מזמינה שמש בוקר נעימה.
בדרך כלל שמש בוקר מזרחית היא נעימה בחודשי החורף ועם זאת אינה מפריעה בקיץ.

(4) בדרך כלל רצוי להימנע מהפניה לכיוון מערב. בצד זה השמש הנמוכה לפנות ערב בקיץ תקרין ישירות על הקיר ותחדור עמוק לחדר תוך חימום מסיבי לקראת הלילה, כך שבלילות קיץ השהיה בו תיהפך לבלתי נסבלת. בחורף הקיר המערבי רטוב וקר היות וצד זה חשוף לרוח נושאת גשם המגיעה מכיוון צפון מערב.

(5) לעיתים רגישות הדיירים וסדר יומם יהוו שיקול מכריע בקביעת כיוון החדר. השיקולים של אנשים המשתמשים בחדר בעיקר לפני הצהריים, יכולים להיות שונים משל אלה המשתמשים בו בעיקר אחר הצהריים, או בעיקר בערב.


2.2 הנחיות כלליות בהתאם לאזורי אקלים שונים בארץ
א. אזור החוף.
(1) השיקול המכריע באזור זה יהיה תפיסת הרוח בשעות היום והערב, בחודשי הקיץ. היות ובאזור גוש דן ושפלת החוף, כיוון הרוח הוא מדרום-מערב בבוקר עד צפון-מערב אחר הצהריים, הרי שהכיוון המומלץ לתפיסה ישירה של הרוח הוא צפוני מערבי, ۫45±.

(2) שיקול נוסף הוא הימנעות מחשיפת יתר לרוח נושאת גשם (כדי למנוע טחב בחדר). היות ובאזור החוף, הרוח הנושאת גשם היא דרומית מערבית, בדרך כלל, רצוי להימנע אם אפשר, מחשיפה לכיוון זה.

(3) הפניה החדר לצפון-מזרח או למזרח מאפשרת חשיפה לשמש בוקר שהיא נעימה במיוחד בחודשי החורף.

ב. אזור ההר (הרי יהודה, השומרון, הגליל והר הנגב).
(1) יש להתחשב בתנאי החורף הקשים. לדוגמא בירושלים כאשר הרוח הנושאת גשם היא, בדרך כלל, דרומית עד דרומית מערבית, רצוי להימנע מהפניה לכיוון זה.

(2) מבחינת תפיסת רוח ישירה של אחר הצהריים בחודשי הקיץ, הכיוון המומלץ הוא בדרך כלל, מצפון-מערב עד צפון. (בשעות הבוקר עד הצהריים אין בדרך כלל רוחות דרום-מערביות בקיץ).

(3) כיוון צפון-מזרח או מזרח יאפשר חשיפה לשמש הבוקר, שהיא רצויה במיוחד בחודשי החורף.

ג. הנגב הצפוני.
(1) הכיוון לתפיסה ישירה של הרוח בשעות הערב בתקופת הקיץ ובתקופת השרב, מעניק יתרון לתכנון החלונות לכיוון זה, הכיוון המומלץ עבור באר-שבע, למשל, יהיה צפון, צפון-מערב, ۫45±.

(2) רצוי להעדיף כיוון צפוני עד כמה שאפשר, כדי לפשט את אמצעי ההצללה וכדי למנוע חדירת חול הנישא על ידי הרוח המערבית, בעיקר בקיץ.

(3) במקרה של דלתות חוץ, עדיף שאלו יתוכננו בצד הדרומי או המזרחי, כדי למנוע חדירת חול ואבק עם פתיחתן.

3. קשר עם חדרים ושטחים אחרים
נגישות ופרטיות
א. מבחינת פרטיות, מומלץ לאפשר גישה לחדר ילדים מהכניסה הראשית ללא הכרח לעבור דרך אזורי אירוח כגון חדר דיור או חדר אוכל.

ב. רצוי שחדר ילדים בגיל ההתבגרות יורחק מחדר הורים, כדי לאפשר תנאי פרטיות לשני החדרים ולהמנע מחשיפת חדר הורים לרעש (כגון מוסיקה).

ג. מבחינת אפשרות השגחה על ילדים קטנים רצוי למקם את חדר הילדים בקרבת חדר ההורים, סידור כזה יתרום להרגשת הביטחון של הילדים.

ד. מבחינת נוחיות ופרטיות, רצוי למקם את החדר בסמוך לחדרי השירותים עם גישה נוחה לחדרים אלה. הגישה תהא דרך פרוזדור, מבלי שיהיה צורך לעבור דרך כל חדר אחר, פרט למקרה בו קיימת גישה מחדר השינה ישר לחדר שירותים צמוד.

ה. לילדים שאינם דורשים השגחה מתמדת, מומלץ גישה לחצר או מרפסת.

4. גודל החדר וצורתו
4.1 כללי
א. מבחינת חיסכון בשטח, רצוי שהשטח הפנוי (שטחי הגישה בין הריהוט או בין הריהוט והקירות) יהיה מזערי בהשוואה לשטח הרצפה הפנוי למשחקים.

ב. מבחינת גמישות בריהוט החדר, וכן מבחינת עידוד הילדים לשהות בחדר ולהשתמש בו לפעילויותיהם השונות, רצוי להגדיל את שטח הרצפה הפנוי, למעלה מהמינימום הדרוש לגישה לרהיטים.
המלצה זו חשובה במיוחד לגבי ילדים קטנים המשחקים על הרצפה.

ג. חדר המיועד לשני ילדים או יותר, רצוי שיעוצב בגודל ובצורה שיאפשרו חלוקה לאזורים, אזור לכל ילד.

ד. חשיבות מירבית למיקום המיטות ושאר הריהוט היות ולאלה השפעה ניכרת על עיצוב החדר.

ה. גם כאשר החדר מיועד לילד אחד, מומלץ לאפשר מקום למיטה נוספת לילד אורח.
כדי לחסוך במקום, מומלץ לשקול שימוש במיטה דו קומתית או במיטה הנגררת מתחת למיטה שניה.

ו. חשוב לזכור שחדר קטן אבל מתוכנן היטב, הינו שימושי יותר מחדר גדול אשר לא ניתן להציב בו בצורה נוחה את הריהוט וזאת בגלל פרופורציות לא טובות של השטח או בגלל אי התאמה בין מיקום הריהוט למיקום דלתות, חלונות וכו‘.

4.2 מידות מינימום מומלצות
א. רוחב:
2.80 מטר.

ב. שטח:
10 מטר מרובע (רצוי 10 מ‘‘ר).

ג. מקום מזערי לריהוט:
(1) 2 מיטות, 1.90X0.80 מטר, כל מיטה.

(2) ארון בגדים, 0.90X0.60 מטר.

(3) שולחן כתיבה, 1.00X0.60 מטר.

(4) כסא.

(5) כוננית ספרים.

5. מקומות אחסון
5.1 כללי
א. היות ולילדים נטיה להשאיר את חדרם במצב של אי סדר (מצב שבסופו של דבר מפריע לילד עצמו לתפקד היטב בחדר) ומאחר וחלק מהתהליך החינוכי הוא חינוך הילד לסדר (דבר שלא ניתן לעשותו אם אין מקומות אחסון נאותים), לכן קיימת חשיבות מרבית למתן מקום מספיק לאחסונם של בגדים, חפצים, צעצועים וספרים בחדר הילדים. מצב זה יפחית את התוהו ובוהו בחדר ויקל על החינוך לסדר.

ב. רצוי לעצב את מקום האחסון כך, שיאפשר התאמה לצרכים המשתנים של הילד במהלך שנות גידולו והתפתחותו.

ג. רצוי שארונות קבועים יהיו בגובה החדר, דבר שימנע משטח עליון חשוב להצטברות אבק. בכך גם יתווסף מקום אחסון לחפצים שאינם בשימוש יום יומי.

ד. מיקומם של ארונות למיניהם ייעשה תוך התחשבות במיקום החלונות, הדלתות ושאר הריהוט בחדר. יש לשים לב שדלתות הארונות לא תיתקלנה עם פתיחתן, בריהוט סמוך.

5.2 השוואה בין חדר ארונות לארונות קיר
(1) חסכון בשטח:
לארון קיר בדרך כלל יתרון היות ואותו חלק מרצפת החדר הנמצא לפני הארון, משמש גם כשטח גישה לחפצים המאוחסנים. לעומת זאת, במקרה של חדרון יש צורך בשטח רצפה נוסף, בתוך החדרון, כדי לגשת לחפצים.

(2) פירוק והעברה:
יתרון לארון קיר הניתן לתכנון כך שאפשר יהיה לפרקו, (בחלקו או בשלמותו) ולהעבירו למקום אחר בחדר או בדירה, לפי הצורך.

(3) ניצול קיר החדר להעמדת רהיטים ותליית תמונות:
יתרון לחדרון, היות והכניסה אליו דרך דלת אחת צרה, כאשר שאר הקיר פנוי להעמדת רהיטים וכו‘. לעומת זאת דלתותיו הרבות של ארון קיר גוזלות קיר שלם או חלק ממנו.

(4) אחסון חפצים מגושמים:
יתרון לחדרון היות וניתן לאחסן בו חפצים בגדלים שונים, בעוד שעומקו הצר של ארון מהווה הגבלה מבחינה זו.



(5) אחסון כמות גדולה של בגדים וחפצים:
היתרון לטובת חדרון בגדים, היות וניתן לתכננו בגודל שיתאים לכמות הבגדים והחפצים הדורשים אחסון, בו בזמן שגודלו המכסימלי של ארון קיר מוגבל על ידי אורכו של קיר החדר שינה.

5.3 ארון קיר
א. סידור פנימי מומלץ בארונות:
(1) מוט לתליית בגדים ומעליו מדף לכובעים וחפצים שונים.

(2) אם הארון משותף לשני ילדים רצוי לחלק את הארון לשני חלקים.

(3) רצוי שבכל אחד מהחלקים האלה תהיה חלוקה משנית ובה:
(3.1) מקום לתליית בגדים.
(3.2) מדפים ומגירות ללבנים.
(3.3) מקום לנעליים.
(3.4) מקום ללבני מיטה.
(3.5) מקום לחפצי תחביב או ספורט, אם לא נמצא להם מקום אחר בחדר.
(3.6) רצוי לאפשר גמישות בסידור הפנימי כדי התליה יהיה לא יותר גבוה מאשר 1.88 מ‘ מעל הרצפה.
(3.7) בארון יהיו לפחות מוט תלייה אחד ומעליו מדף. מעל המדף מרווח מזערי של 20 ס‘‘מ.
(4.1) אם אין בחדר ראי אחר, רצוי לשקול קביעת ראי גבוה, בצד הפנימי או החיצוני של דלת הארון.

5.4 חדר ארונות
א. מידות וסידורים פנימיים מומלצים:
(1) בנוסף למקום הדרוש לבגדים, יש להשאיר בחדרון מקום שיאפר גישה לאדם אחד.

(2) רוחב שטח הגישה למדפים או למתלה בגדים יהיה 65 ס‘‘מ לפחות.

(3) ניצול מכסימלי של השטח כאשר סידור המדפים או מקום תליית הבגדים סובבים את שטח הגישה על שלושת צדדיו.

(4) במקרה בו חדרון הבגדים ישמש גם חדר הלבשה, רצוי להגדיל את שטח הגישה שבחדרון כדי לאפשר נוחות החלפת בגדים.

ב. אוורור
חשוב לאוורר חדרון בגדים כדי למנוע הצטברות טחב ועובש, אי לכך רצוי לקבוע בדלת תריס אוורור או להשאיר מרווח בין הדלת לרצפה.

6. רהיטים ואביזרים
6.1 כללי
א. על הריהוט להיות יציב, עמיד בפני חבטות ושריטות, ומעוצב בקנה מידה המתאים לגילו של הילד.

ב. עומק: 0.50 לפחות, רצוי 0.60 מ‘. במקום בו תלויים מעילים מגושמים, רצוי: 0.65 מ‘.

ג. גובה מכסימלי של מוט התליה מעל הרצפה; בארון ילדים 1.55 מ‘ – 1.50 מ‘.

ד. רצוי לעצב הארון בצורה שיאפשר התאמתו לצרכי הילד המשתנים עם הגיל. בעיקר חשוב לאפשר שינויים בגובהם של מוטות תליית הבגדים, וגובהם של המגירות והמדפים.

6.2 מיטות
למיקום המיטות השלכה על עיצוב החדר. לפיכך יש לקבוע מיקומם בתואם לשיקולים להלן:
(1) פרטיות:
לא רצוי שהמיטה תהיה מוצבת בקו ראיה ישיר מהפרוזדור, חשוב במיוחד לגבי ילדים בגיל ההתבגרות.

(2) נוחות אקלימית ובריאות:
בחורף לא רצוי שהמיטה תהיה צמודה לקיר חיצון, ובייחוד לא מומלץ שהמיטה תהיה מתחת לחלון.

(3) הגנה מפני סנוור:
אין להציב את המיטה ממול חלון, וזאת כדי שאור השמש לא יסנוור את עיני השוכב במיטה, ולא יעירו מתרדמתו בשעה מוקדמת.

(4) הרחקה מרעש:
מומלץ להצמיד מיטה לקיר שמעברו השני מותקנות קבועות תברואה של חדר רחצה או שימוש. כמו כן לא רצוי להצמיד מיטה לקיר משותף עם בית שכן.

(5) נגישות:
רצוי להציב את המיטה כך שניתן יהיה לגשת אליה כדי ליישר או להחליף את כלי המיטה.

6.3 שולחנות ומשטחי עבודה
יש להציב בחדר שולחנות או משטחים אופקיים לציור, הכנת שיעורי בית, התעסקות בתחביבים הכל בהתאם לגילו של הילד ונטיותיו.

7. תאורה טבעית
א. חשיבות מירבית לתאורה נאותה בחדר ילדים, על מנת למנוע עייפות ונזק לעיניים, ועל מנת ליצור אווירה נעימה שתגרום לילד לאהוב את חדרו.

ב. על התאורה הטבעית לאפשר שימוש בחדר במשך היום, בהתאם לתפקודים השונים לרבות קריאה וכתיבה. עבור ילדים קטנים המשחקים על הרצפה חיונית תאורה טובה.

ג. על התאורה הטבעית להשרות אווירה נעימה בחדר, לתאורה נכונה השלכות פסיכולוגיות על מצב רוחם של השוהים בחדר.

ד. בקביעת עוצמת התאורה בחדר יש להתחשב בעוצמת האור בחוץ (לפי הנתונים האקלימיים האזוריים), והשפעות צבע וחומרי הגימור של החדר והריהוט. כך, למשל, צבע כהה יצריך יותר אור מאשר צבע בהיר.

ה. יש לאפשר ויסות האור בחדר (באמצעות תריסים, וילונות וכו‘) בהתאם לעוצמת האור בחוץ כדי למנוע מצבי סנוור כשעוצמת האור בחוץ חזקה, וכדי לאפשר מכסימום של אור טבעי בחדר, כשהאור בחוץ קלוש.





8. הגנה בפני רעש
8.1 כללי
א. על מנת לאפשר מנוחתם השליווה של ילדים בשנת אחר הצהריים ובלילה, ובכך לשמור על בריאותם הגופנית והנפשית, חשוב להגן על חדרם בפני חדירת רעש, הן מחוץ לבית והן מחלקי הבית האחרים.

ב. חדר הילדים עצמו עלול להוות מקור רעש בדירה (צריחות של ילדים קטנים, מוסיקה רועשת של ילדים בגיל ההתבגרות וכו‘). לפיכך יש להגן על יתר הדירה בפני מטרדי רעש כאלו.

8.2 אמצעים להגנה בפני רעש
להגנת חדר הילדים בפני מטרדי רעש שמקורם בדירה עצמה, רצוי:
א. למקם את החדר במקום שקט, הרחק ממקור רעש בדירה כגון: מכונת כביסה, מדיח כלים, חדר טלוויזיה.יש לאפשר שימוש בחדרים האחרים כאשר הדלתות הסגורות ביניהםיוצרים חייץ בין מקור הרעש וחדר הילדים.

ב. התקנת ארונות כבולמים מעבר רעשים בין חדרים.

ג. מומלץ על שימוש בדלתות אקוסטיות בדירה.

ד. התקנת מחיצות בעלות תכונות בידוד אקוסטי כגון: מחיצה מסיבית עבה, או מחיצה כפולת דופן, כאשר בין הדפנות שכבת בידוד (קלקר, צמר סלעים וכדו‘).

9. פרטיות
9.1 כללי
א. בדרך כלל מידת הפרטיות הנדרשת תלויה בגיל הילדים. ככל שהם גדלים, נדרשת מידת פרטיות יותר גדולה.

ב. עבור חדר לילדים מתבגרים – בייחוד בחדר לבנות, רצוי ליצור תנאי פרטיות נאותים, בדומה לתנאים שבחדרי שינה למבוגרים.

ג. בחדר המיועד למספר ילדים, רצוי ליצור מספר אזורים (אחד לכל ילד) כשלכל אזור תנאי פרטיות לא רק ביחס לשאר הדירה והחוץ, אלא גם ביחס לשאר האזורים. סידור זה חשוב במיוחד בחדרים המיועדים לילדים שאינם בני אותו מין, או שיש ביניהם הבדל גילים.

9.2 מעבר
א. אין לעבור מחדר אחד לשני, דרך חדר הילדים.

ב. רצוי לאפשר גישה לחדר מהכניסה הראשית, מבלי לעבור דרך אזור האירוח (חדר דיור, חדר אוכל).

9.3 דלתות
רצוי שמיקום הדלתות וכיוון הפתיחה שלהם לא יאפשר מבט ישיר לחדר (מפרוזדור או מחדר אחר), במיוחד לא אל עבר המיטות.

9.4 חלונות
חלון שאינו פונה לחצר או לגינה פרטית של החדר, רצוי שיעוצב כך שלא ניתן יהיה להסתכל דרכו ישירות לחדר, או שניתן יהיה להסתירו לפי הצורך. הדבר יכול להיעשות על ידי קביעת אדן החלון מעל גובה עיניו של אדם עומד, או על ידי התקנת זכוכית אטומה בחלון, קביעת מסתור, תריס או וילון, או על ידי הסתרת החלון על ידי צמחיה.

על מנת לשפר בטיחות רצוי שכנף חלון הנפתחת פנימה תסתובב ב- ۫180 ותהיה צמודה לקיר במצבה הפתוח, זאת על מנת שהפינה התחתונה של הכנף לא תיצור מפגע בטיחותי.

כאשר החלון נמוך מומלץ להתקין, בחלק התחתון של החלון, פנל קבוע מזכוכית עבה או משוריינת, או סבכה, או מעקה.

10. בטיחות
10.1 ריהוט וארונות
א. כנף דלת ארון שתחתיתה למעלה מגובה ראש ילד והיא סובבת על ציר תיפתח ב- ۫180, אלטרנטיבה דלת נגררת.

ב. יש להימנע מפינות חדות (רצויות פינות עגלגלות) או מהתקנת ידיות בולטות וחדות .

ג. ארונות יחוזקו היטב לקיר כדי שלא ייפלו על הילד, חשוב ביותר לגבי ארון ספרים העלול לשמש כסולם לילד.

10.2 דלתות
א. רצוי להשתמש במנעול הנפתח אוטומטית במפנים ומבחוץ, למקרה חירום וכדי למנוע כליאת ילד בפנים החדר.

ב. על מנת למנוע מצב שאצבעות הילד לא תמחצנה בדלת הנסגרת בחוזקה. ניתן על ידי שימוש בקפיץ או אביזר מתאים אחר להאט קצב הסגירה כמו כן מומלץ להתקין רצועת מגן מגומי לאורך קצה הדלת או לאורך המזוזה.

11. חימום
11.1 שיקולים בבחירת מתקן חימום
לילדים רצויה טמפרטורה אחידה, ۫18 – ۫21 צלסיוס.
א. בטיחות:
(1) אין להשתמש בתנור בבעירה פתוחה (נפט, גז), ובתנור מוסק בעצים.

(2) רצוי להימנע משימוש במתקן מטלטל או עם אלמנטים חשופים אפילו מוגנים.

(3) תנור או רדיאטור בחדר, חשוב שיהיה ממוקם במקום מוגן בתוך גומחה, או מעל להישג ידו של הילד.

(4) אין להציב את מתקן החימום בסמוך לחומרים דליקים כגון וילונות החלון.

(5) יש לדאוג לכך שגוף התנור לא יתחמם יתר על המידה, כדי למנוע אפשרות כוויות.

ב. היות וילדים נוהגים לעיתים ללכת יחפים וכמו כן נוהגים הם לשבת ולשחק על הרצפה, עדיף בשיטת חימום תת-רצפתית.

ג. יש לוודא ששיטת החימום תאפשר ויסות החום לפי הצורך: ויסות ידני או באמצעות תרמוסטט.

ד. יש לדאוג שמתקן החימום יספק טמפרטורה רצויה מבלי שהמתקן עצמו יתחמם יתר על המידה.


11.2 שיקולים בקביעת מיקום המחמם בחדר
א. במקרים של חימום לזמן ארוך, רצוי למקם את המחמם מתחת לחלון או, לפחות, ליד קיר חיצון, וזאת כדי ליצור מסך אויר חם שיעצור בעד בריחת חום מהחדר החוצה.

ב. במקרים של חימום לזמן קצר רצוי למקד את החימום באזור מסוים בחדר אשר חשוב לחממו יותר מאזורים אחרים – למשל אזור ההלבשה, או ליד שולחן כתיבה וכו‘.

ג. אין להתקין את המחמם קרוב לראש המיטה.

ד. מיקום המתקן יאפשר חימום פינות קרות ולא מאווררות (כמו מאחרי המיטות, בארונות בגדים), המועדות במיוחד לתופעות עיבוי ועובש.

בדיקת דירה חדשה

חדר כניסה
להלן מדריך קצר המאפשר לרוכש במהלך בדיקת דירה לפני קניה לעמוד על מידת התאמת חדר הכניסה לתפקודים הנדרשים, כמו כן משמש מדריך זה עזר לרוכש במהלך בדיקת הדירה לפני קניה על מנת לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך בדירה כדי להתאים את חדר הכניסה בצורה המושכלת ביותר לתפקודו:
.1להלן דרישות עיקריות לגבי חדר כניסה שיש להיות מודע אליהם במהלך בדיקה לקנית דירה
א. יצירת חייץ בין אקלים חוץ לאקלים פנים. חשוב במיוחד במקומות בהם שוררים תנאי אקלים קיצוניים.

ב. יצירת מחסום בין רעש הבא מבחוץ ובין חלל הדיור.

ג. יצירת מחסום בפני העברת אבק וזיהומי חוץ לפנים הבית.

ד. מתן אפשרות לאורחים להסיר מעילים, לסדר עצמם ולהתכונן למפגש עם הדיירים.

ה. אחסון בגדים וחפצים.

ו. יצירת ‘‘צומת תעבורה‘‘, ממנו מתפצלות גישות לחדר הדיור, לחדר השינה, לחדר עבודה ואחרים.

1.2 מיקום וגישות
א. חדר הכניסה ימוקם במפגש בין הבית לשביל הכניסה המוביל אליו.

ב. מחדר הכניסה תהיה גישה ישירה לחדר הדיור.

ג. רצויה גישה ישירה אל חדר השירותים לאורחים.

ד. מומלץ לאפשר גישה מחדר הכניסה לקומה העליונה או התחתונה או לאגף השינה, מבלי שיהיה צורך לעבור דרך חדר הדיור.

ה. אם אין למטבח כניסה ישירה מבחוץ, רצוי לאפשר אליו גישה מחדר הכניסה, על מנת שניתן יהיה לשאת מצרכי מזון מהחוץ למטבח, בדרך הקצרה ביותר ומבלי שיהיה צורך להעבירם דרך חדר הדיור.

1.3 כיוון
א. כיוון מבחינת התמצאות וגישה נוחה מבחוץ רצוי למקם את חדר הכניסה בכיוון שיאפשר לאדם הבא מהרחוב להבחין בקלות היכן הכניסה לבית, ויאפשר לו גישה נוחה אליה.

ב. העדפות לכיוון:
(1) להפנות את חדר הכניסה לכיוון שיאפשר תפיסת רוח בקיץ ובכך לגרום לאוורור מפולש בדירה.

(2) להפנות את החדר לכיוון שיגביל, יצירת רוח פרצים בחורף וחדירת רוח נושאת גשם אם פתיחת דלת הכניסה. הדבר חשוב במיוחד במקומות הנתונים לסערות עזות בחורף.

1.4 גודל חדר הכניסה וצורתו
בבתים בהם חדר הכניסה וחדר הדיור קטנים, עלולה להיווצר בחדרים אלה הרגשה של דחיסות וחוסר מרחב. במקרים כאלה, בהם מעונין הדייר ליצור תחושת פתיחות ומרחב, יש לשקול פתיחה נרחבת של חלל הכניסה לחלל חדר הדיור ו/או האוכל וכן לקבוע חלונות גדולים עם מבט לנוף ובכך ליצור הרגשה של חלל אחד גדול. הדבר חשוב במיוחד במקרים בהם כל חדרי הבית הינם קטנים וחדר הדיור מהווה מקום המפלט ממידותיהם הצרות של שאר החדרים. ל‘‘תכנון פתוח‘‘ היתרונות והחסרונות הבאים.
בדיקת דירה חדשה

המטבח
להלן מדריך קצר המאפשר לקונה פוטנציאלי במהלך בדיקת הדירה לפני קניה לעמוד על מידת התאמת המטבח לתפקודים הנדרשים, כמו כן משמש מדריך זה משמש כלי עזר לרוכש במהלך בדיקת דירה לפני קניה לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך בדירה כדי להתאים את המטבח בצורה המושכלת ביותר לתפקודו:
1.להלן אזורי תפקוד במטבח שיש להיות מודע אליהם במהלך בדיקה לפני קניה.
רצוי לחלק את המטבח לאזורים, בהתאם לתפקודים הרצויים, כשהאזור העיקרי הוא אזור הכנת האוכל ובישולו.

רצוי שמעבר במטבח בין דלת אחת ושניה יעשה בין אזורי התפקוד, ולא דרכם.

2. אזור ההכנה והבישול
2.1 כללי
א. רצוי שהשטח המיועד לאזור ההכנה והבישול יהיה קומפקטי וזאת אפילו במטבח גדול.

ב. יש לשקול אפשרות לעבודתם של יותר מאדם אחד, בו זמנית, במטבח ולהתחשב באפשרות זאת בעיצובו.

2.2 סוגי תכניות בסיסיות
א. להלן 5 אפשרויות:
(1) סידור בצורת ‘‘ח‘‘
משטח העבודה צמוד לשלושה קירות, בצורת ‘‘ח‘‘; ניתן גם סידור, שבו אחת מרגלי ה‘‘ח‘‘ אינה צמודה לקיר, אלא קבועה באופן חפשי בחדר. (זהו הסידור הקומפקטי והיעיל ביותר. חיסכון בשטח רצפה, דרכי קצרות בין מוקדי העבודה ויצירת הפרדה ברורה במטבח בין אזור העבודה והמעבר).

(2) סידור בצורת ‘‘ר‘‘
משטח העבודה צמוד לשני קירות, הנפגשים בפינה. ניתן גם שאחת הרגליים תהיה מוצפת חופשית בחדר. (בהשוואה לסידור ‘‘ח‘‘, סידור זה מצריך דרכי הליכה יותר ארוכות לקצות משטח העבודה).

(3) סידור בצורת פרוזדור
משטחי העבודה צמודים לשני קירות הנמצאים האחד מול השני. (סידור סביר כשיש דלתות בשני צדי המטבח. חיסרון: סידור המעודד הפיכתו למעבר לבני הבית ומצריך דרכי הליכה ארוכות יותר).

(4) סידור עם משטח עבודה אחד
בעיקר במטבחים קטנים, מוקדי העבודה מאורגנים בשורה אחת. לא מומלץ במקרים שמשטח העבודה אורכו למעלה מ- 6.5 מ‘. (חיסרון: מרחקים גדולים, יחסית בין מוקדי העבודה).

(5) סידור עם אי עבודה
רצוי במקרים בהם, בכל אחד מהסידורים לעיל, נגרם בזבוז בשטח הרצפה, בגלל מרחק גדול מדי בין משטחי העבודה. אפשר לעצב את אי העבודה גם כיחידה ניידת. ניתן להשתמש בו גם כדלפק אכילה.


ב. בחירת סוג התכנית מבחינת ניצול שטח המבטח ביחס לאורך משטח העבודה:
מבחינה זאת, הסידור החסכוני ביותר הוא הסידור בצורת ‘‘ח‘‘. הסידור הפחות טוב, מבחינה זאת, הוא סידור של משטח עבודה אחר.

2.3 מרכזי הפעילויות במטבח
לאחר שנבחר מיקומו של אזור ההכנה והבישול, נדרש לקבוע מרכזים לפעילויות השונות, לפי סוגיהן, ולפי מיקומם בתהליך העבודה.

א. סוגי הפעילויות
(1) להלן סוגי הפעילויות הטיפוסיות באזור ההכנה והבישול:
(1.1) הכנת ושטיפת מצרכי מזון (הוצאה מהאריזות, שטיפה, קילוף, הוספת מים).
(1.2) ערבוב ובחישה (מדידת כמות, ערבוב ובחישה).
(1.3) בישול (אפיה, הרתחה, טיגון, גריל וכו‘).
(1.4) הגשה (שמירת המזון במצב חם; חלוקה להגשה).
(1.5) הדחת כלים (איסוף כלים מלוכלכים, הדחה, ייבוש).

ב. רצף הפעילויות
(1) רצף פעילויות מחזורי בתהליך עבודה טיפוסי: כיור – פינת ערבוב ובחישה. כיריים – הגשה – מקרר.

(2) רצוי שרצף העבודה לא יופרע על ידי ציוד גבוה (מקרר, ארון גבוה), דלתות ומעברים.

ג. מרכיבים בסיסיים בכל מרכז פעילות
(1) ציוד מתאים לעבודה במרכז הפעילות וכן מקום אחסון מתאים לכלים המשמשים לעבודה. ארגון האחסון של אלה יהיה בהתאם לסדר ותכיפות השימוש בהם.

(2) משטח עבודה בגודל שיספיק לעבודה שיש לעשותה.

(3) תשתית לאמצעים הדרושים לעבודה במרכז הפעילות, כגון: כיור, חשמל או גז לכיריים, נקודת חשמל למערבל (מיקסר) ותאורה נאותה.

2.4 ציוד, מתקנים וקבועות באזור ההכנה והבישול
א. ציוד ומתקנים בסיסיים:
(1) כיור יחיד או כפול (כיור כפול במטבח כשר).

(2) משטח עבודה (משני צידי הכיור ולפחות מצד אחד של הכיריים).

(3) ארונות.

(4) כיריים ותנור.

(5) מקרר.

ב. מתקנים נוספים:
(1) תנור נפרד מהכיריים.

(2) טוחן אשפה (מתחת לכיור).

(3) מדיח כלים (רצוי ליד הכיור).

(4) מכונת כביסה כאלטרנטיבה בעדיפות משנית למיקום אחר.

(5) קולט אדים.

2.5 מיקום הציוד, הקבועות ומשטחי העבודה
א. מיקום לפי רצף הפעילויות:
(1) מיקום הקבועות, הציוד ומשטחי העבודה ייעשה בהתאם לרצף הפעילויות.

(2) מבחינה עקרונית יהיה מיקום הפעילויות ברצף הבא: משטח עבודה ---- כיריים ---- משטח עבודה ---- כיור ---- משטח עבודה ---- מקרר.

ב. מוקדי פעילות במשולש עבודה:
(1) כללי
(1.1) רצוי להציב את שלושת מוקדי העבודה העיקריים – כיור, כיריים ומקרר – בשלושה מפינות של משולש.
(1.2) במטבח קומפקטי, רצוי שסך כל המרחקים (צלעות המשולש) בין פינות המשולש יהיה בין 5.50 מ‘ ל- 6.00 מ‘. המרחק בין כיור וכיריים לא יעלה על 1.80 מ‘.
(1.3) במטבח גדול המרחק בין פינות המשולש יהיה בין 3.50 מ‘ ל- 6.50 מ‘.

(2) כיור
רצוי להתקין מתחת לחלון תאורה טובה.

(3) כיריים
רצוי שכיריים של גז לא ימוקמו בקרבת דלת, או מתחת לחלון כדי למנוע כיבוי הלהבה על ידי רוח פרצים. בגלל בטיחות-אש וכדי למנוע חימום של מצרכים בארון רצוי להימנע ממיקום כיריים מתחת לארון, אלא אם נקבעו מרווחים מתאימים ו/או צופה הארון בחומר עמיד אש.

(4) משטח עבודה
ליד כיור, כיריים, מקרר.

(5) מקרר
רצוי קרוב לאזור העבודה. רצוי שדלת המקרר תפתח לאזור העבודה. יש לדאוג שדלת המקרר לא תחסום מעבר, או תתקל בדלת אחרת, בזמן הפתיחה.

3. אזורי פעילויות נוספים במטבח
3.1 כללי
רצוי שאלו יופרדו משטחי הכנת האוכל ובישולו. יש להימנע מיצירת הפרעות בעבודה ע‘‘י שירבוב פינת אוכל, ארונות אחסון כלליים, שטחי מנוחה ושטחים אחרים שאינם הכרחיים לפעילות הרגילה הקשורה בהכנת האוכל.

3.2 אכילה
על מנת לאפשר אכילת ארוחות קלות במטבח; רצוי למקם פינת אוכל או דלפק אכילה, גם אם קיים חדר אוכל בדירה.



4. ארונות, משטחי עבודה ומקום לציוד
4.1 א. שיקולים בקביעת מיקום לאחסון מזון, כלי בישול וציוד מטבח.
(1) המיקום המועדף יקבע על בסיס הצרכים והעדיפויות. אם יש ענין מיוחד, למשל, באפיה, יהיה צורך במקום רב יותר מהממוצע, לאחסון כלי אפיה וכדו‘.

(2) יש למעט, ככל הניתן, בצורך להתכופף או להתאמץ להגיע למדפים גבוהים. הדבר אמור במיוחד לגבי מצרכים וכלים בהם נעשה שימוש רב ותכוף: את הללו רצוי לאחסן בגובה שבין גובה הברך לגובה העין. מכל מקום, המדפים העיקריים לא יהיו יותר גבוהים מאשר הישג ידה של אשה העומדת על הרצפה.

(3) יש לאפשר מקום מספיק לאחסון חפצים כך, שניתן יהיה בקלות לראותם, להשיגם, לקחתם ולהחזירם למקומם.

(4) חפצים יאוחסנו קרוב למקום בו ייעשה בהם השימוש הראשוני או העיקרי. ציוד וכלים המשלימים האחד את עבודתו של השני, רצוי שיאוחסנו יחד.

(5) רצוי שמקום האחסון ניתן יהיה להתאמה לשינויים אפשריים בכמויות, בגדלים ובסוגים של מצרכי מזון וכלי בישול, אי לכך רצוי שהמדפים יהיו ניתנים להזזה לשם שינוי המרווחים ביניהם.

ב. בכל מטבח יש להתקין משטחי עבודה בתואם להמלצות להלן:
(1) משטחי העבודה יהיו בגובה המאפשר תנוחה נוחה, במהלך העבודה.

(2) יש לאפשר עבודה בישיבה תוך ביצוע עבודות מסוימות (שטיפת כלים למשל).

(3) יש להשתדל שהמשטחים יהיו בהמשך אחד, ככל שהדבר ניתן, על מנת להקל על תהליכי העבודה ואפשרויות הניקוי.

(4) פני משטח העבודה שלצדי הכיור יעובדו באופן שהמים ינוקזו מהמשטח לעבר הכיור ותימנע נזילתם על פני הארון מתחתיו, או על הרצפה.

ג. רצוי לשקול הכללת דלפק אכילה במערך המטבח.

4.2 סוגים של ארונות
להלן סוגי הארונות המומלצים במטבח:
א. ארון מתחת למשטח עבודה
הארון מוצב על הרצפה המשמש בעיקר לצורך אחסנת חפצים כבדים וגדולים יחסית.

ב. ארון מתחת לכיור
ארון בדומה לארון שמתחת למשטח עבודה ויש בו מקום לצנרת הכיור. רצוי שארון זה מאוורר.

ג. ארון עליון
ארון לא עמוק, תלוי על הקיר. חלקו התחתון לאחסון חפצים בשימוש שוטף.

ד. ארון גבוה
גבוה יותר מגובה משטח העבודה, לאחסון מטאטאים, קרש גיהוץ וכו‘. (ניתן למקמו מחוץ למטבח, אבל קרוב אליו).


4.3 מידות ארונות, משטחי עבודה, דלפקי אכילה וציוד
א. כללי
(1) המידות תקבענה בהתאם לגודלי הסירים, הצלחות והציוד הדרוש להכנת אוכל ובישולו וכן בהתאם לנוחות השימוש ולאורך משטח העבודה הדרוש.

(2) מידות גובה תותאמנה לגובה המבשלים במטבח.

(3) מידות דלפקי אכילה יקבע בהתאם למספר הסועדים וסוג הדלפק.

(4) יש להשאיר מקום לציור כגון כיריים ותנור, מקרר, מדיח כלים וכו‘. יש לברר מראש את המידות המדויקות של הציוד הנדרש, או להשאיר מספיק מקום לציוד בסדר הגודל הצפוי.

ב. מידות שימושיות
(1) משטח עבודה
(1.1) גובה מעל הרצפה:
(א) רצוי כ- 7.5 ס‘‘מ מתחת לגובה המרפק.
(ב) מקובל 85-90 ס‘‘מ.
(ג) מומלץ, לאדם ממוצע: 90 ס‘‘מ.
(ד) באזור עירבוב ועירבול: 80 ס‘‘מ.
(1.2) רוחב:
(א) מקובל 50-60 ס‘‘מ.
(ב) מומלץ: 60ס‘‘מ.

(2) ארון מעל למשטח עבודה (ארון תלוי)
(3.1) גובה תחתית הארון:
(א) 37 ס‘‘מ מעל למשטח עבודה.
(ב) 60 ס‘‘מ מעל לכיור וכיריים.
(3.2) גובה תקרת הארון:
(א) בגובה משקוף חלון או דלת (2.10 – 2.05 מ‘); או -
(ב) עד תקרת החדר.
(3.3) רוחב:
(א) מקובל 29-33 ס‘‘מ.
(ב) מומלץ: 33 ס‘‘מ (לאחסנת צלחות גדולות).

5. תאורה טבעית
כללי
א. יש לאפשר תאורה נאותה, על מנת למנוע עייפות עיניים, על מנת להגביר תנאי בטיחות ותנאי ניקיון ויצירת אווירה נעימה.

ב. התאורה הכללית תהא אחידה וברמת עוצמה נוחה, עם מינימום של צללים, בכל החדר.

ג. בנוסף לתאורה הכללית רצויה תאורה גם ליד מוקדי העבודה, בייחוד מעל לכיור.

ד. רצוי שמקורות אור ימוקמו כך, שאדם העומד לפני משטחי עבודה, בייחוד כיור, לא יטיל צילו עליהם.

ה. בקביעת עוצמת התאורה בפנים החדר יש להתחשב בעוצמת האור בחוץ (בהתאם לנתונים האקלימיים האזוריים) ובאופי ובצבע חומרי הגימור של החדר והארונות. כך למשל, צבע כהה יצריך יותר תאורה מאשר צבע בהיר.

ו. יש לאפשר וויסות עוצמת האור בחדר (באמצעות תריסים וכו‘) בהתאם לעוצמת האור בחוץ, כדי למנוע מצבי סנוור כשעוצמת האור בחוץ חזקה וכדי לאפשר מכסימום של אור טבעי בחדר, כשהאור קלוש.

6. אוורור טבעי
א. חשוב שהמטבח יהיה ניתן לאוורור כדי לסלק ריחות בישול וריחות גז, כדי למנוע הצטברות גז דולף או אדים הגורמים לעיבוי (קונדנסציה) וכן על מנת לתרום לנוחות אקלימית.

ב. רצוי לדאוג שהאוורור יסלק את הריחות, האדים והגזים החוצה, ולא לחדרים סמוכים.

7. אמצעי בטיחות
תכנון ועיצוב
א. משטחי ומוקדי עבודה
(1) רצוי להציב את הכיריים, משטח העבודה והכיור ברצף אחד, וזאת על מנת למנוע את הסיכון הכרוך בטילטול ממקום למקום של סירים מלאים במים רותחים, מחבתות חמים וכו‘.

(2) משטח העבודה משני עברי הכיריים יהיה עמיד בפני חום כדי שיהווה מקום בטוח להצגת סירים ומחבתות חמים.

ב. כיריים
יש להימנע מהצבת כיריים ליד חלונות, וזאת כדי למנוע אפשרות של כיבוי להבות הגז על ידי רוח וכן למנוע אפשרות שקצוות הווילונות ידלקו באש.

ג. ארונות
(1) חשוב ליצור מקום מספיק לאחסון כל הדברים הדרושים אחסון במטבח, היות וחוסר מקום מספיק יוצר תנאים מסוכנים של צפיפות על גבי משטח העבודה והרצפה.

(2) מדפים הקבועים בגובה 1.80 מ‘ מעל הרצפה יתוכננו לאחסון דברים שאין בהם צורך יום-יומי – וזאת כדי למנוע את הצורך בטיפוס יום יומי להשגתם של דברים אלה, ובכך להפחית את סיכויי הנפילה.

(3) רצוי להימנע מפינות חדות וידיות בולטות העלולות לגרום לחבטות, שריטות או פציעות תוך התקלות בהן.

(4) רצוי שהפירזול לדלתות ומגירות יכלול נצרים או אמצעי עזר שיכבידו על ילדים לספק את סקרנותם בניסיון לפתוח ארונות ומגירות.

ד. רצפה
(1) כדי להפחית את אפשרויות המעידה והנפילה: הרצפה תהיה שטוחה, אפקית ובמפלס אחד.

(2) הריצוף יהיה עשוי מחומר שאינו מחליק.

ה. תאורה וחשמל
(1) מתגים (מפסקים) ובתי תקע יהיו מוגנים בפני רטיבות כשהם נמצאים סמוך לכיור או מכונת כביסה. עדיף להרחיקם ממוקדי מים אלה, כדי למנוע מפגעים בטיחותיים.

(2) כדי למנוע כבלי הארכה גלויים הנמשכים מבית תקע אחד למספר מכשירי חשמל, רצוי לתכנן לפחות מספר בתי תקע לאורך משטח העבודה, אליהם ניתן יהיה לחבר מספר מכשירי חשמל.

(3) יש ליצור תאורה טובה של משטחי העבודה, מקומות האחסון והרצפה.

ו. אוורור
חשוב לאוורר את החדר היטב כדי למנוע אפשרות הצטברות גז הנפלט מהכיריים ותנור האפיה (ראה פרקים אודות אוורור טבעי ואוורור מאולץ).

ז. גז
אמצעי בטיחות בהתאם להוראות החברה המספקת את הגז.

ח. בטיחות אש
(1) יש ליצור מרווחים בטוחים בין הכיריים ותחתית הארון שמעליהם וכן בין הכיריים ודפנות הארונות שלצידי פני הכיריים; ו/או לצפות את 3 צדדי הארון הקרובים לפני הכיריים בחומר עמיד-אש.

(2) עדיף להימנע מהצבת ארון מעל לכיריים.

(3) רצוי להמעיט בשימוש בחומרים דליקים במטבח.

(4) רצוי להציב במטבח מטפה לכיבוי שריפות. המיקום יהיה גלוי ובהישג יד.

8. חלונות
8.1 כללי
א. יש לשקול בקפידה את מקומם, מספרם, צורתם וגודלם של החלונות מהבחינות הבאות:
(1) אוורור ונוחות אקלימית (תפיסת רוח, מניעת רוח פרצים, התייחסות לשמש, הגנה בפני גשם וכו‘).

(2) תאורה טבעית.

(3) מבט החוצה.

(4) מניעת חדירת רעש.

(5) בטיחות (חשוב בקומות העליונות).

(6) פרטיות (בפני מבטים של שכנים ועוברי אורח ברחוב).

(7) אפשרויות ריהוט החדר.

(8) אפשרות גישה נוחה לחלון לשם סגירתו או פתיחתו.

(9) מניעת פריצה.

(10) השפעתם על העיצוב האסתטי של הקיר מבפנים ומבחוץ.

ב. פירוט של כמה מההיבטים דלעיל, ראה להלן.

8.2 פרטיות
בהשוואה לחדרים אחרים, השיקול של פרטיות במטבח הוא פחות חשוב, אולם רצוי להימנע מאפשרות ששכנים ועוברים ושבים ברחוב יוכלו להסתכל ישירות למטבח.

8.3 מבט החוצה
א. רצוי להפנות חלון אחד לפחות לחצר כניסה, לחצר בה משחקים ילדים בגיל רך ולגן.

ב. רצוי להפנות חלון לנוף ולעצבו כך שיהווה מסגרת מתאימה לנוף. כך למשל, רצוי לשקול מסגור נוף פנורמי על ידי חלון אופקי רחב ומסגור עץ יחיד ותמיר על ידי חלון אנכי וצר. סידור זה רצוי במיוחד ליד פינת אוכל במטבח.

8.4 מיקום
א. רצוי למקם חלון מעל לכיור, כדי לאפשר תאורה טובה, ואפשרות תצפית החוצה, בזמן העבודה ליד הכיור.

ב. רצוי להימנע מקביעת חלון מעל לכיריים, כדי למנוע אפשרות כיבוי הלהבה על ידי רוח פרצים.

ג. בחלון הקבוע מעל משטח העבודה, רצוי שסף החלון יהיה 20 ס‘‘מ לפחות (עדיף 30 ס‘‘מ) מעל משטח העבודה.

ד. יש לתאם את מיקום החלונות עם מיקומם של מקרר, כיריים, כיור וארונות המטבח.

9. דלתות פנימיות ופתחי מעבר
9.1 כללי
א. כאשר המטבח אינו מטיפוס ‘‘כמטבח פתוח‘‘, רצוי שבכל פתח למעבר תיקבע דלת כדי שניתן יהיה באמצעותה, לפי הצורך:
(1) לחסום חדירת ריחות בישול ורעש מכשירים (מערבל וכו‘) לשאר חלקי הדירה.

(2) לחסום מבטים משטח האירוח (חדר דיור ואוכל) אל המטבח.

(3) למנוע רוח פרצים.

ב. מיקומם וסוגם של פתחי המעבר והדלתות יקבע על בסיס הקריטריונים להלן:
(1) אפשרות נוחה של הגשת אוכל מהמטבח לאזורי האירוח והאכילה.

(2) אפשרות הכנסת ציוד ורהיטים למטבח.

(3) אפשרות מיקום ריהוט וציוד מטבח.

(4) אוורור מפולש.

(5) מעבר נוח בתוך המטבח. (יש לשים לב שמיקום פתחי הכניסה יביא לכך שהמעבר בין פתח לפתח יהיה בין אזורי הפעילויות ולא דרכם).

9.2 סוגי הדלתות
א. ניתן להשתמש בסוג הדלתות הבאים:
(6) דלתות סובבות על ציריהן לכיוון אחד.

(7) דלתות סובבות על ציריהן פנימה וחוצה.

(8) דלתות נגררות.

ב. שיקולים בבחירת סוג הדלת:
(1) כנף הדלת בהיפתחה לא תפגע בציוד, בארון, או באדם הנמצא במטבח.

(2) כנף הדלת עם הפתחה תסתיר, ככל הניתן, את פנים המטבח.

(3) ניתן להשאיר את הדלת פתוחה במזג אוויר חם.

(4) חיסכון בשטח (דלת נגררת).

(5) כשהידיים עמוסות בכלים, אפשרות פתיחת הדלת גם בכניסה למטבח וגם ביציאה ממנו (דלת סובבת פנימה והחוצה).

10. אוורור מאולץ
כללי
באותם מקרים בהם לא ניתן ליצור תנאי אוורור טבעי נאותים, יש לאוורר גם באמצעות מערכת אוורור מלאכותית.

במטבח רצוי מאוורר חשמלי (מפוח, מניפה) מעל לכיריים או בקרבתם לסילוק גז וריות בישול, ולמניעת עיבוי. שימוש במאוורר יאפשר אוורור מבוקר בזמן הבישול, גם בימי החורף כשהחלונות סגורים. סילוק הגז והריחות יהיה בכיוון מפנים המטבח החוצה (ולא לכיוון חדרים סמוכים).
בדיקת דירה חדשה

פרוזדור- האם רק מצמצם שטח שימושי ?
להלן מדריך קצר המאפשר גם לחסרי כישוריםלבדוק דירה לפני קניה על מנת לעמוד על מידת התאמת הפרוזדור בדירה לתפקודים הנדרשים, לחילופין משמש מדריך זה עזר לרוכש דירה על מנת לקבוע מה הם השינויים שיש לערוך בדירה כדי להתאים את הפרוזדור בצורה המושכלת ביותר לתפקודו:



. דרישות עיקריות מפרוזדור שיש לשים אליהם לב במהלך בדיקת דירה לפני קניה :
א.תפקיד אלמנטרי של פרוזדור הוא להוות חוליה מקשרת בין החדרים השונים ובכך למנוע מעבר מחדר אחד למשנהו, ישירות או דרך חדר שלישי.

ב.חשוב לשים לב שפרוזדור יוצר גם חייץ אקוסטי בין חדרים.

ג.מיקום נכון של פרוזדור יוצר פרטיות באגף השינה.

ד. מבנה וכיוון נכון של פרוזדור יכול לשמש לעיתים כ- ‘‘תעלת אוורור‘‘ המאפשרת אוורור מפולש בבית.

2.להלן מידות מינמליות לפרוזדור ומספר המלצות כדי למנוע עד במה שניתן צמצום שטחים חיוניים בדירה:
על מידות הפרוזדור לאפשר העברת רהיטים.
רצוי לצמצם את השטח המוקדש לפרוזדורים עד למינימום, ואת השטח הנחסך כעקב כך, להקצות לחדרים אחרים בהם הצורך בשטח הינו יותר חיוני.
להלן מידות המינימום המומלצות לגבי פרוזדור הם:
א. גובה 2.05 מ‘.
ב. רוחב:
(1) פרוזדור שאורכו קטן מ- 3.00 מ‘ 0.80 מ‘.
(2) פרוזדור שאורכו 3.00-4.00 מ‘ 0.90 מ‘.
(3) פרוזדור שאורכו עולה על 4.00 מ‘ 1.00 מ‘.

3.המלצות לגבי תאורת פרוזדור
לגבי פרוזדור ארוך או מפותל וחשוך, רצויה תאורה טבעית באמצעות חלון, ארובת אוויר בתקרה או באמצעות דלתות זכוכית דרכן חודר אור מהחדרים שבצידי הפרוזדור.

בדיקת דירה חדשה

תקנות התכנון והבניה
להלן מידע חשוב על חוקי הבניה שעל רוכש להכירם עוד בטרם בדיקת הדירה לפני קניה.
2.01להלן קובץ חוקי בניה שראוי יהיה להכירם עוד בטרם בדיקת דירה לפני קניה.
הגדרות: תיקון תש‘‘ם תשנ‘‘ב.
בחלק זה -
‘‘גובה‘‘ – המרחק האנכי בין המפלס העליון של רצפה לבין המפלס התחתון של תקרה או תקרת משנה באותו חלל.
‘‘דירה‘‘ – מערכת חדרים בעלת כניסה נפרדת המיועדת למגורי אדם, לרבות חדר מגורים, מטבח וחדר שירות שלה, ויכול שתכלול פרוזדור, אולם כניסה ומרפסת.
‘‘חדר מגורים‘‘ – חדר המיועד למגורים, למעט מטבח, חדר שירות, פרוזדור ומרפסת.
‘‘חדר שרות‘‘ – חדר אמבטיה, בית שימוש, מזווה או חדר ארונות.
‘‘חלון‘‘ - פתח הממש אמצעי תאורה ואיוור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר כיוצא באלה.
‘‘חצר חיצונית‘‘ – חצר הגובלת בצד אחד או יותר עם דרך או שטח פתוח אחר.
‘‘יציע‘‘ ו ‘‘עליית גג‘‘ – כמשמעותם בתוספת השלישית.
‘‘מטרה עיקרית ו ‘‘מטרת שירות‘‘ – כמשמעותם של מטרה עיקרית ומטרה של מתן שירותים נילווים כמתואר בתקנה 9 לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ‘‘ב 1992.
‘‘צינור איוור‘‘ – חלל מוקף קירות המזדקף עם מעבר לגג והמשמש מוצא לאדים ולאוויר מזוהם מחדרי השירות וחדרים אחרים בבנין.
‘‘רוחב מינימלי‘‘ – מרחק מינימלי בין חלקי בניין הנמדד על ידי ניצב.
‘‘שטח‘‘ – שטח רצפתו של חלק בניין הנמדד בין קירותיו.
‘‘שטח חלון‘‘ – שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבנייה החיצוניות, המינימליות.
‘‘תקרת משנה‘‘ – תקרה לצורך אקוסטיקה או קישוט המותקנת מתחת למפלסה התחתון של התקרה.
2.03 גובה מינימלי של חלקי בניין.
א. גבהו של חלק בניין המפורט להלן בטור א‘ לא יפחת ממספר המטרים (להלן מ) המצויין לצדו בטור ב‘.

טור א‘
חלק הבנין טור ב‘
גובה מזערי במ‘
מרתף המשמש למטרת שירות 2.05
מקלט או מחסה לשעת חרום 2.00
חדר שירות, פרוזדור פנימי ומקום שנועד למטרת שירות ושלא נקבעה לגביו הוראה מיוחדת 2.50
חדר הנועד למטרה עיקרית ושלא נקבעה לגביו הוראה מיוחדת. 2.50
חדר בעלית גג הנועד למטרה עיקרית ובחלקו העליון לפחות. 1.80
חדר בעלית גג הנועד למטרת שירות ובחלקו העליון לפחות 2.50
חנות 2.75
יציע 2.20
החלל שבין יציע לבין הרצפה שמתחתיו 2.20
מקום הנועד לחניה כמטרה עיקרית. 2.40
מקום הנועד לחניה כמטרת שירות 2.05

ב. על הגובה המינימלי שנקבע בסעיף קטן א‘ לחלק של בניין, חייבים לשמור באותו חלק שאינו עודף על השטח המינימלי כפי שנקבע לאותו חלק של בניין בסעיף 2.04, ואילו את החלק העודף על השטח המינימלי, מותר לבנות בגובה נמוך יותר, אם קיומם או הקמתם של קורות, כוכים, ארובות אוויר וכיוצא באלה מצדיקים זאת.
2.04 שטח מינימלי של חלקי בניין ורוחב מינימלי בין קירות.
א. שטחו של חלק בניין המפורט להלן בטור א‘ לא יפחת ממספר המטרים המרובעים (להלן מ‘‘ר) המצויין לצדו בטור ב‘ והרוחב המינימלי בין קירותיו לא יפחת ממספר המ‘ המצויין לצדו בטור ג‘.
טור א‘
חלק הבנין טור ב‘
שטח מינימלי במ‘‘ר טור ג‘
רוחב מינימלי במ‘ בין קירותיו
חדר מגורים 8.0 2.60
חדר מגורים בדירה בת חדר מגורים אחד 14.0 2.60
חדר מגורים אחד לפחות בדירה הכוללת שני חדרי מגורים או יותר 6.0 2.00
חדרון 2.5 1.45
חדר אמבטיה 6.0 1.70
בית שימוש המדידה בין הציפויים שעל הקירות 1.1 0.80
מטבח בדירה בת חדר מגורים אחד. נכלל המטבח בחדר המגורים, יתוסף שטחו לשטח חדר המגורים 4.5 1.70
מטבח הגובל עם פינת אוכל ששטחה 4.0 מר‘ לפחות 5.0 1.70
חדר רחצה המכיל מקלח ואסלה. 1.8 0.90

ב. מדידת הרוחב תבוצע בגובה 1.20 מטר מעל הרצפה ובין ציפויים.
ג. על הרוחב המינימלי שנקבע בסעיף קטן (א) לחלק של בניין, חייבים לשמור באותו חלק בלבד שאינו עודף על השטח המינימלי כפי שנקבע לאותו חלק של בניין בסעיף-קטן (א), ואילו את החלק העודף על השטח המינימלי, מותר לבנות ברוחב קטן יותר.
2.05 רוחב מינימלי של פרוזדור
רחבו של פרוזדור המפורט להלן בטור א‘ לא יפחת ממספר המטרים המצויין לצדו בטור ב‘.


טור א‘
סוג הפרוזדור וארכו טור ב‘
רוחב מינימלי במ‘
פרוזדור המשמש כניסה ראשית לדירה 1.00
פרוזדור בדירה שארכו קטן מ 3.00 מ‘ 0.80
פרוזדור בדירה שארכו 4.00 – 3.00 מ‘ 0.90
פרוזדור בדירה שארכו עולה על 4.00 מ‘ 1.00

חלונות
2.20 אמצעי איוור ותאורה: תיקון תש‘‘ם.
חדר מגורים ומטבח יכילו חלונות הפונים אל אוויר החוץ.
2.21 גודל חלונות בדירה.
א. לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ % 8 משטח רצפת החדר.
ב. לא יפחת שטחם הכולל של החלונות במטבח מ % 5 משטח רצפת המטבח ולא יפחת גובה משקופיהם העליונים מעל מפני הרצפה מ 2.00 מ‘.
ג. לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות מ % 10 משטח רצפת החדר או 0.3 מר‘, הכל לפי הגדול.
2.22 גודל חלון הפונה למרפסת:
א. לא יפחת שטח חלון הפונה למרפסת מ % 8 מסכום שטח רצפת החדר ו 1/8 משטח המרפסת, אם אין בחדר חלון אחד מלבד החלון האמור.
ב. אם יש בחדר חלון אחד מלבד חלון כאמור בסעיף קטן (א) ושטחו בלבד אינו ממלא הוראות סעיף 2.21 (א), תחול על שטחם הכולל של החלונות בחדר האמור הוראת סעיף קטן (א).
ג. אם אין בחדר חלון אחר מלבד חלון כאמור בסעיף קטן (א), לא יפחת שטח ההשלכה האנכית של פתח מרפסת על הקיר החיצון של החדר בו חלון כאמור, מ % 15 של סכום שטחי החדר והמרפסת.
2.23 איסור בניית חלון בקירות מסוימים.
לא ייבנה חלון בקיר על קו גבול צדדי או אחורי של נכס.
2.24 חלון הפונה לחצר פנימית בחדר מגורים.
לא ייבנה חלון הפונה אל חצר פנימית בחדר מגורים אלא אם יתקיימו לגביהם תנאים אלה:
1. החדר יכיל חלון אחר הנפתח אל אוויר החוץ.
2. החלון ייסגר באופן המונע חדירת עשן.
3. מלבן החלון ותריסיו – בחלון המצוייד בתריסים – יבנו מחמרים בלתי דליקים ובדיקת אי דליקותם תיערך בהתאם לתקן הישראלי, תי‘ 755.
4. החצר הפנימית תהיה מלבנית, ובלבד שארכה לא יפחת מפעם וחצי רוחבה.
5. רוחב החצר האמורה בבנין שגבהו עד 11.00 מ‘, לא יפחת מ 3.00 מ‘, בבניין שגבהו עד 17.00 מ‘ – לא יפחת מ 4.0 מ‘; בבניין שגבהו עולה על 17.00 מ‘ – לא יפחת מ 5.00 מ‘.
6. פתח או דלת כניסה בגובה 2.00 מ‘ וברוחב 0.90 יאפשרו כניסה למשטח החצר מהחוץ.
7. לחצר תהיה מערכת ניקוז.
2.25 חלון הפונה לחצר פנימית במטבח או בחדר שירות.
לא ייבנה חלון הפונה אל חצר פנימית במטבח או בחדר שירות אלא אם נתקיימו לגבי החצר התנאים המפורטים בסעיף 2.24 (4) – (7).
2.26 חלונות בעליית גג תיקון תש‘‘ם.
בעליית גג שאינה משמשת למגורים יהיו שני חלונות אחד מול השני ושטח כל אחד מהם לא יפחת מ % 0.3 משטח ההשלכה האופקי של הגג.
2.27 תאורה ואיוור מרתף.
א. במרתף שאינו מיועד למגורים לא יפחת שטח חלונותיו מ % 2 משטח רצפתו.
ב. במרתף כאמור שאין בו חלונות יותקנו תאורה ואיוור מלאכותיים.
2.28 מבנה חלונות בבניין.
א. חלונותיו של בניין מגורים ייבנו באופן המאפשר ניקויים מתוך הבניין ללא סיכון למנקה.
ב. בחלונותיו של בניין שאינו מיועד למגורים ואשר גובה ספיהם עולה על 2.00 מ‘ מעל פני הקרקע, יותקנו מעקים, עוגנים או אמצעים אחרים להבטחת המנקה מפני סכנת נפילה.
ג. מעקה חלון, עוגן או אמצעי בטיחות אחר כאמור כאמור יהיו בנויים לפי התקן, מחמרים בלתי מחלידים, ובלבד שלא ייבנו מברזל יציקה או נחושת.
איוור חדר שירות
2.40 אמצעי איוור תיקון תשנ‘‘ח.
חדר שירות למעט חדר ארונות יאוור באחד האמצעים האלה.
1. חלון הנפתח לאוויר החוץ או למרפסת הסגורה באמצעות תריס בלבד.
2. פתח בדלת אטומה, (להלן – צוהר) צינור איוור נפרד פתוח בכיוון אחד, צינור מאסף או צינור מצוייד במאוויר מיכני (אקזוסטר).
2.41 איוור באמצעות צוהר.
אלה התנאים הדרושים לגבי איוור חדר שירות באמצעות צוהר.
1. שטח של הצוהר לא יפחת מ 0.3 מר‘.
2. הצוהר ייבנה מחומרים מעבירי אור ויהיו בו פתחי איוור.
2.42 איוור באמצעות צינור איוור נפרד פתוח בכיוון אחד. תיקון: תש‘‘ם.
אלה התנאים הדרושים לגבי איוור חדר שירות באמצעות צינור איוור נפרד פתוח בכיוון אחד.
א. הבניין לא יכיל יותר מחמש קומות ובכללן קומת עמודים מפולשת.
ב. החתך האופקי של הצינור יהיה עגול, מרובע, או מלבני.
ג. פתחו העליון של הצינור יזדקף 30 סמ‘ לפחות מעל מעקה הגג ויכוסה במכסה ורשת בלתי מחלידה באופן שתימנע חדירתם של מי גשם ובעלי חיים ולא יופרע זרם האוויר בצינור.
ד. שטח החתך האופקי של הצינור לא יפחת מ 140 סמ‘‘ר, ולגבי צינור שיש בו מקומות איחוי – 180 סמ‘‘ר לפחות.
ה. לא יפחת רוחבו של צינור בעל חתך אופקי מלבני מ 2/3 ארכו.
ו. פתחו של צינור בחדר שירות יהיה סמוך ככל האפשר לתקרת החדר ושטח חתכו יהיה ניתן לצמצום עד כדי 25 סמ‘‘ר, לשם ויסות זרם האוויר.
ז. בחלק התחתון של דלת חדר שירות או אחד מקירותיו יותקן תריס או חריץ לאיוור ששטחו לא יפחת מ 150 סמ‘‘ר.
ח. הצינור על ציפוייו הפנימי והחיצון יהיו עשויים מחומרים בלתי דליקים בדיקת אי דליקותם של החומרים תיערך בהתאם לתקן ישראלי. ת‘‘י 755.
ט. לכל חדר שירות או לחדרי שירות של דירה אחת יהיה צינור איוור נפרד המזדקף עד לגג.
מבנה חדר מדרגות
3.30 מדרגות או כבישים המשמשים כניסה לבניין.
עולה מפלס הכניסה לבניין על מפלס רצפותיו או יורד ממנו, ייבנו מדרגות או כבשים (רמפות) המחברים את רצפות הבניין עם מפלס הכניסה.
3.31 חומרי בניה. תיקון: תשנ‘‘ו, תשנ‘‘ח.
א. חדרי מדרגות, מדרגות, משטחים ומעברים המובילים אל מדרגות, פרוזדורים וחדרי כניסה, על כל תמיכותיהם הקמסטרוקטיביות, ייבנו מאלמנטים עמידי אש ועמיד בליה.
ב. הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי בניין המכיל עד שתי דירות.
ג. עם צופו קירות של חדר מדרגות, יהיו הציפויים משיש, מחרסינה, מחומרים פלסטיים בלתי דליקים, מצבעי שמן, מבטון חשוף, מטיח, ממוזאיקה או מחומרים כיוצא באלה.
ד. חומרים ואלמנטים כמפורט בסעיפים קטנים (א) ו (ג) יהיו בהתאם לתקן, ככל שקיים.
ה. הזכוכית בחלונות שבקירותיו ובתקרתו של חדר מדרגות תהיה בהתאם לתקן ישראלי ת‘‘י 546 שבט תשכ‘‘ה (ינואר 1965), טיפוס שמשה 1.2 (שיטות ייצור הדבקה).
ו. עביה של זכוכית כאמור ששטחה מפורט להלן בטור א‘ לא יפחת ממספר המילימטרים הנקוב לצידו בטור ב‘.
טור א‘ טוב ב‘
שטח הזכוכית במ‘‘ר עובי הזכוכית במ‘‘מ
אינו עולה על 0.25 4.5
עולה על 0.25 ואינו עולה על 0.60 5.0
עולה על 0.60 ואינו עולה על 1.20 6.0
ז. לא יותקן בחדר מדרגות חלון שבו לוחיות זכוכית, אלא אם שטחה של כל לוחית כאמור אינו עולה על 1.20 מ‘‘ר.
ח. סעיפים קטנים (ה) עד (ז) לא יחולו במידה שהם סותרים הוראה מפורשת בתקן הישראלי ת.י. 1099, למעט חלק ג‘ שבו.
3.32 שטח חדר מדרגות בבנין מגורים. תיקון תש‘‘ם, תשמ‘‘ה.
שטחו של חדר מדרגות בבנין מגורים מהסוג המפורט להלן בטור א‘ לא יפחת מספר המ‘‘ר הנקוב לצידו בטור ב‘:
טור א‘ טור ב‘
סוג חדר מדרגות שטח חדר מדרגות במ‘‘ר
מוביל עד ל 5 דירות 9.00
מוביל ליותר מ 5 דירות 10.00
3.33 רוחב מינימלי של חדר מדרגות תיקון:תש‘‘ם.
הרוחב הפנימי של חדר המדרגות שמהלך מדרגותיו הוא כמפורט להלן בטור א‘, לא יפחת מספר המטרים הנקוב לצידו בטור ב‘.
טור א‘ טור ב‘
סוג מהלך המדרגות המרחק הפנימי במטרים
כיוון עליה אחד (רק בין הקירות) 1.20
מהלך מדרגות אחד 2.20
שני מהלכי מדרגות מקבילים 2.20
שלושה מהלכי מדרגות או יותר 2.60
3.34 רוחב מינמלי של מדרגות בבניין תיקון: תש‘‘ם.
רוחבן של מדרגות בניין מהסוג המפורט להלן בטור א‘ ללוח, לא יפחת ממספר המטרים הנקוב לצידו בטור ב‘.
ממדרגות פנימיות
טור א‘ טור ב‘
סוג המדרגות רוחב המדרגות במטרים
בתוך דירה 0.80
בניין מגורים המכיל עד 2 דירות 0.90
בבנינים שאינם בנינים גבוהים או בנינים 1.00
רבי קומות
מדרגות חוץ
טור א‘ טור ב‘
סוג המדרגות רוחב המדרגות במטרים
מובילות לדירה אחת 0.90
בנינים שאינם בנינים גבוהים או בנינים 1.00
רבי קומות
רחבן של מדרגות יהיה אחיד לכל ארכו של מהלך מדרגות אחד.
3.35 אופן מדידת רוחב מדרגות. תיקון: תשמ‘‘ב.
מדידת רחבן של מדרגות לעניין סעיף 3.34 תבוצע בהתאם למפורט להלן:
1. תחומות המדרגות בין שני קירות ומשני צידיהן מותקנים מסעדים יימדד הרוחב בין שני צירי המסעדים: לגבי מדרגות כאמור עם מסעד בצידן האחד בלבד – בין מישור הציפוי של הקיר בצד אחד ובין ציר המסעד בצד השני.
2. ניצב קיר בצידן האחד ומעקה בצידן השני, יימדד הרוחב בין מישור ציפוי הקיר ובין ציר המסעד של המעקה ובלבד שציר מסעד כאמור לא יבלוט יותר מ 7 סמ‘ כלפי חוץ מקצה שטח המדרגות החופשי לדריכה.
3. ניצבים מעקים בשני צידו המדרגות יימדד הרוחב בין הצירים של שני מסעדים של המעקים ובלבד שהצירים האמורים לא יבלטו יותר מ 7 סמ‘ כלפי חוץ כאמור בסיפה של פסקה 2.
4. בולט ציר אחיזה של מעקה יותר מ 7 סמ‘ כלפי חוץ, כאמור בסיפה של פסקה 2 יימדד הרוחב בין מישור הציפוי של קיר ובין קצה שטח המדרגות החופי לדריכה אין בין שני קצוות שטח המדרגות החופשי לדריכה, לפני עניין.
3.36 גובה מזקף ראש.
מזקף ראש בחדר מדרגות וכן בפרוזדורים ומעברים המובילים ממנו ליציאה מן הבניין לא יפחת מ 2.10 מ‘.
3.37 משטח אופקי בחדר מדרגות (פודסט):
א. העומק של משטח אופקי בחדר מדרגות הנמדד בין מישור ציפוי הקיר המוצב במקביל וממול למדרגה הקרובה ביותר ובין האף של אותה מדרגה (להלן בסעיף – עומק), לא יפחת מרחבן המינימלי של המדרגות, ובשום מקרה לא יפחת מ 1.00 מ‘.
ב. העומק של משטח אפקי שבין שני מהלכי מדרגות הנמשכים בכיוון אחד – אם המהלך העליון מכיל יותר מ 9 מדרגות – לא יפחת מ 1.20 מ‘, בסעיף קטן זה, ‘‘עומק‘‘ המרחק האפקי בין אפי שתי המדרגות הגובלות עם המשטח האופקי.
ג. על אף האמור בסעיף קטן א‘ העומק במדרגות פנימיות בדירה יכול שיפחת מ 1.00 מ‘.
3.38 מידות רום ושלח מדרגה.
א. מוביל חדר מדרגות לשלוש דירות או יותר, לא יעלה רום המדרגה על 17.5 סמ‘.
ב. לא יפחת שלח המדרגה מ 25 סמ‘.
ג. קטן שלח המדרגה מ 27 סמ‘, יהיה למדרגה אף בולט 2 סמ‘, לפחות כלפי חוץ.
ד. במהלך מדרגות אחד לכל אורכו יהיה גודל אחיד לרום המדרגה וגודל אחיד לשלחה והיחס ביניהם יהיה לפי הנוסחה הבאה.
2 רומים + שלח = 61 עד 63 סמ‘.
3.39 מספר המדרגות במהלך אחד תיקון תשנ‘‘ח.
א. במהלך מדרגות אחד לא יפחת מספר המדרגות מ 3 ולא יעלה על 16, ואולם בדירה בקומת קרקע ובתוך דירה מותר שמספר המדרגות במהלך מדרגות אחד, יפחת מ 3.
ב. במהלך מדרגות אחד לא יעלה מספר המדרגות על 22 אם רום המדרגה אינו עולה על 15.5 סמ‘.
3.40 הפרש בגובה מהלך מדרגות.
א. לא יעלה הפרש הגובה בין המפלס העליון והתחתון של מהלך מדרגות אחד על 3.40 מ‘.
ב. בנסיבות מיוחדות רשאית הועדה המקומית להתיר הפרש גובה העולה על האמור בסעיף קטן (א) בתנאי שרום המדרגה אינו עולה על 14 סמ‘.
3.41 משטח אפקי בגמר מהלך מדרגות.
אם המדרגה העליונה או התחתונה במהלך מדרגות עם דלת הנפתחת אל חדר מדרגות, ייבנה משטח אפקי לפני הדלת האמורה.
3.42 מעקה ובית אחיזה תיקון תשמ‘‘ב.
לא ייבנה מהלך מדרגות, פנים או חוץ, המכיל יותר מ 3 מדרגות אלא אם נתמלאו בו אלה.
א. היה צד אחד בלבד של גרם המדרגות ושל משטח הביניים שלו מתוחם על ידי קיר, יותקן בצידו השני מעקה.
ב. היו שני צדיו מתוחמים על ידי קירות, יותקן לאורך צד אחד מסעד אולם היה רוחב המדרגות עולה על 2.5 מטרים, יותקנו מסעדים לאורך שני צדיו.
ג. היה המרחק בין גרם המדרגות או משטח הביניים שלו לבין קירות חדר המדרגות עולה על 15 סמ‘, יותקנו בשני צדיו מעקים.
3.43 מעקה נוסף תיקון תשמ‘‘ב.
א. עולה רחבן של מדרגות למעט מדרגות חוץ מונומנטליות על 2.50 מ‘, יותקן בהן מעקה נוסף עם בית אחיזה במרחק שלא יעלה על 1.90 מ‘ ולא יפחת מ 1.10 מ‘ מהמעקה או מבקיר הקרוב ביותר.
ב. במעקה נוסף כאמור אין חובה לקיים את דרישות התקן הישראלי תי‘ 1142 בדבר מרווחים.
ג. מותר שהמעקה נוסף כאמור יכלול אזן עליון וניצבים בלבד.
3.44 בית אחיזה תיקון תשמ‘‘ב.
בית אחיזה יאפשר לפיתה ואחיזה נוחים ויעמוד בדרישות התקן הישראלי תי‘ 1142.
3.45 מבנה מעקה ומסעד תיקון תשמ‘‘ב.
מבנה מעקה ומסעד יעמדו בדרישות התקן הישראלי תי‘ 1142.
3.46 גובה מעקה ומסעד תיקון תשמ‘‘ב.
גובה מעקה וגובה מסעד יעמדו בדרישות התקן הישראלי תי‘ 1142 ומדידת הגובה תבוצע בדרך הקבועה בתקן האמור.
3.47 מדרגות טרפזיות.
א. לא יותקנו מדרגות בעלות שלחים בצורה טרפזית אלא אם יתמלא לגביהן אחד משני תנאים אלה.
הבניין מכיל עד שתי דירות.
המדרגות אינן מהוות חלק מדרך מוצא בטוח או מדרגות לשעת חירום כמשמעותן בחלק ז‘ לתוספת זו.
ב. שלח מדרגה טרפזית ברחבו הצר ביותר לא יפחת מ 17.5 סמ‘.
ג. זווית העליה של מדרגות טרפזיות או מדרגות כאמור המשולבות במדרגות רגילות, הנמדדת לאורך בציר מהלך המדרגות, תהיה אחידה.
3.48 מדרגות לולייניות תיקון תשמ‘‘ב.
א. לא יותקנו מדרגות לולייניות אלא אם יתמלא לגביהן אחד התנאים כלהלן:
1. הבנין מכיל עד שתי דירות.
2. המדרגות משמשות לעליה ליציע של חנות או לירידה מחנות למחסן או למטבח במרתף.
3. המדרגות אינן מהוות חלק מדרך מוצא בטוח או ממדרגות לשעת חירום כמשמעותן בחלק ז‘ לתוספת זו.
ב. רחבה של מדרגה לוליינית לא יפחת מ 0.55 מ‘.
ג. שלח מדרגה כאמור ברחבו הצר ביותר לא יפחת מ 12 סמ‘.
ד. המדרגות האמורות יהיו בעלי מידות וצורה אחידים.
ה. מעקים ומסעדים יותקנו כנדרש בסעיף 3.42.
3.49 פתח יציאה מחדר מדרגות.
א. בקומת הכניסה לבניין יהיה פתח יציאה מחדר המדרגות או מאולם הכניסה, אל הרחוב או אל שטח פתוח המוביל אל הרחוב.
ב. מותקנת בפתח יציאה כאמור דלת המשמשת לשלוש דירות ויותר, והיא תיפתח כלפי חוץ.
ג. לא תותקן דלת מסתובבת כיציאה יחידה מחלק מבניין לדרך מוצא בטוח או כיציאה יחידה מדרך מוצא בטוח אל הרחוב או לשטח פתוח המוביל אל הרחוב.

בדיקת דירה חדשה

רטיבות בדירה
מידע בנושא רטיבות -חשוב שחשוב לדעת עוד בטרם בדיקת דירה לפני קניה.
להלן מספר נושאים שיש להיות מודע אליהם עוד בטרם בדיקת דירה לפני קניה.
אחד מתפקידיה העיקריים של דירה הוא הגנה נגד רטיבות לפיכך חשוב ביותר לדעת כמה כללים בסיסיים במהלך בדיקה לפני קניה.

1. אופן חדירת רטיבות
1.1 מקורות רטיבות אפשריים בדירה:
א.רטיבות עקב מי גשמים החודרים דרך המעטפת החיצונית של הדירה (קירות רצפה וגג).
ב.רטיבות עקב דליפות מצנרת המותקנת בקירות או מתחת לרצפות (ביוב, דלוחין, מים וניקוז).
ג.רטיבות עקב מים הכלואים מתחת לרצפת הדירה מתהליכי הבניה (חול רטוב מתחת לרצפה) או בהיעדר ניקוז תקין. המים הכלואים עולים בכוח הנימיות בתחתית הקירות (עליה קפילרית).
ד.רטיבות עקב מעבר מים מחדרי רחצה לחלקי מבנה בגין היעדר אטימה של רצפות חדרים רטובים.
ה.רטיבות הנגרמת עקב התעבות (קונדנסציה), הגורמת להיווצרות טיפות מים על מקומות קרים עם טמפרטורה הנמוכה מ‘‘נקודת הטל‘‘.
ו.רטבות ממי תהום הנמצאים במגע עם רצפת דירת קרקע.
1.2 מנגנוני חדירת רטיבות דרך המעטפת חיצונית:
א. חדירה ישירה של מי גשמים עקב איטום לקוי של קירות החוץ.
ב. חדירת מי גשמים דרך סדקים ותפרים תחת פעולת זרמי אויר וכוחות קפילריים.
ג. ספיגת רטיבות דרך חומרים נקבוביים במעטפת החוץ בכוחות הנימיות והכוחות כבידה.
ד. חדירה דרך פתחי חוץ ותפרי התפשטות.
2. נזקי רטיבות
2.1 נזקים לחיי היום יום:
א. נזק בריאותי (מחלות ראומטיות), נזקים לריהוט ולציוד כתוצאה מרטיבות ממושכת.
ב. נזקים לחומרי בניה עקב בלאי מואץ כמו כתמי רטיבות עובש ו‘‘תפרחות‘‘.
ג. נזקי סדיקה והתקלפות היוצרים גם מפגעים חזותיים.
2.2 נזקים ליציבות המבנה:
א. שינויי נפח של חומרי בנייה עקב רטיבות, תופעה הגורמת לסדיקה והתפוררות עם הזמן.
ב. פגיעה בתפקוד עקב קורוזיה מואצת של פלדה הגורמת להגדלת נפחה, לסדיקת בטון הכיסוי
ולהחלשת האלמנט הנושא עד כדי פגיעה ביציבות המבנה.
2.3 פגיעה בחומרים מהם בנוי ההדירה:
א. ירידת החוזק המכני של חומרי בנייה רטובים (במקרים קיצוניים ירידה ב % 20)!
ב. הפחתה בכושר הבידוד התרמי של חומרי בידוד נקבוביים עקב ספיגת מים למבנה הנקבובי של
החומר (בבטון קל הירידה בכושר הבידוד עד כדי % 50 ויותר).
3. אמצעים לעצירת חדירת רטיבות ומניעת עובש
3.1 תכנון הדירה:
מדובר בתכנון המתחשב בכיווני הרוחות והגשם, כולל התיחסות למיקום דלתות חיצוניות וחלונות בנוסף תכנון קירוי חיצוני להסטת מי הגשמים.
3.2 תכנון פתח חוץ ומוצרי האלומיניום:
מדובר בעיקר בחלונות, דלתות החוץ, פתחים, תפרים וחריצים. כאן יש להקפיד על תכנון וביצוע באופן שיאפשר ניקוז ושחרור לחצי מים ואדים.
3.3 הגנה על חזיתות הדירה מזרימת מים:
א. מניעת חדירת מים מהמעטפת עקב צמצום כמויות המים הניגרות על קירות החוץ. ההגנה על
הקירות באמצעות תכנון וביצוע כרכובים וגגונים להסטת מי הגשמים מהקירות.
ב. בחירת חומרי האיטום לצורך קבלת משטחים אטומים למעבר מים לאורך זמן, בנוסף יש לתכנן
אפשרות נוחה לחידוש איטום שהתבלה.
3.4 איטום המעטפת החיצונית:
איטום המשטחים דרכם צפוייה חדירת מים (רצפות, קירות וגגות) תוך שימוש בחומרים עמידים בפני בלייה לאורך זמן עקב חשיפתם לתנאי אקלים.
3.5 בידוד תרמי:
תכנון הדירה באופן שימנע היווצרות נקודות תורפה ואיזורים דקים מידי שאינם ניתנים לבידוד (גשרי-קור) עליהם מתרחש תהליך העיבוי.
3.6 תכנון צנרת:
א. תכנון מושכל של מיקום צנרת בדירה ובבנין באופן שיאפשר ניקוז מים דולפים מבלי לגרום נזק. ב. הקפדה על מיקומם של מיכלי מים במבנה בצורה שתאפשר איטום נוח ואיתור תקלות.
3.7 ניקוז הגג:
ניקוז מהיר של גגות תוך הקפדה על שיפועים חזקים ומוצאי מים פשוטים. הימנעות ממצבים המועדים לסתימות והצפות גגות על מנת לעצור חדירת רטיבות לתקרות הדירות העליונות.
3.8 ניקוז ואיטום יסודות:
פעולה זו חשובה במיוחד בדירות קרקע ותפקידה למנוע היווצרות לחץ מים הידרוסטטי על קירות תת קרקעיים ועליה קפילרית של רטיבות.
3.9 ניקוז סביבת הבנין:
פעולה זו נועדה להרחיק מים הזורמים על מעטפת הבנין. מדובר במים היורדים מהגגות, נקווים לשלוליות בסמוך לקירות החוץ, מחלחלים ומוצאים את דרכם אל דירה צמודת קרקע.
3.10 הפרדה של רצפה מהקרקע:
ההפרדה של רצפת דירה תחתונה מהקרקע מבוצעת באמצעות חציצה אוטמת. פעולה זו הכרחית כדי למנוע מעבר רטיבות לרצפה הצמודה לקרקע טבעית.
4. חומרים המשמשים לאיטום
4.1 חומרים ביטומנים:
לביטומן המופק מנפט גלמי קוראים ביטומן אספלטי, וכינויו בשם ‘‘זפת‘‘ – הוא טעות נפוצה. הזפת
(PITCH) הוא מוצר זיקוק של פחם. מדובר בחומר ‘‘תרמופלסטי‘‘, כלומר מתרכך והופך נוזלי בהשפעת חום, ונעשה צמיגי וחוזר למצב מוצק לאחר התקררותו. הביטומן ידוע מזה דורות כחומר האיטום העיקרי למבנים ולמתקנים שונים. הביטומן עמיד בפני כימיקלים במיוחד אלו המזיקים לבטון.
גמישותו של הביטומן עשוייה להישמר לאורך ימים בתנאים מבוקרים; אך בחשיפה ממושכת לקרינת שמש, עלולה גמישות זו להיפגם ביטומן שאיבד את גמישותו הוא חומר פריך שאינו יעיל עוד לאטימה, יש להסירו ולבצע מחדש.
התחממות ביטומן בקרינת השמש על גגות עלולה לגרום להתרככותו עד למצב של זחילה הדרגתית על פני שטחים משופעים. מגרעת נוספת של הביטומן היא רגישותו לפגיעות מכניות.
מכאן ברורה חשיבות פעולות ההלבנה וההגנה.
4.2 חיזוק ושיריון שכבות איטום:
כדי להקנות לשכבות איטום מחומרים ביטומניים חוזק כנגד קריעה משריינים אותם בסיבים, כך מבוצע גם ביריעות איטום המיוצרות באופן חרושתי.
הסיבים המשמשים למטרה זו הם בעיקר סיבים צמחיים מתעשיית הטקסטיל (כדוגמת יוטה) או סיבי זכוכית, פיברגלס וסיבי פוליאסטר.
חומרי השיריון מסופקים בצורה בלתי ארוגה כדוגמת גיזה או רשת ארוגה (הקרויה גם ארג).
4.3 לבד ביטומני:
יריעה ביטומנית המשורינת בקרטון או בלבד, הכינוי הנפוץ ליריעות אלה ‘‘נייר זפת‘‘ או ‘‘נייר טול‘‘.
במהלך ייצור היריעה מוספג השיריון, משני צידיו, בביטומן מופח. בסיום הייצור מקבל המוצר כיסוי חול עדין, בטרם גלגולו, כדי למנוע הידבקות בלתי מכוונת או התקמטות.
הלבד הביטומני משמש בעיקר לחציצה או להגנת שכבות איטום, השימוש בו בשכבה אוטמת בלבד אינו יעיל ואינו מקובל.
4.4 יריעות ביטומן משופרות:
היריעות הביטומניות הן מוצר חרושתי המשווק בגלילים, מיושם על השטחים המיועדים לאיטום תוך כדי גילגול ופרישה. כדי להקנות לביטומן חוזק כנגד קריעה מכילות היריעות שיריון סיבים.
יריעות ביטומן משופרות (הקרויות גם משוכללות) עשויות ביטומן עם מוספים פולימרים אלסטומריים, עוביין של היריעות המשופרות הוא עד 5 מ‘‘מ, שיריון היריעות מבוצע חרושתית באמצעות סיבי זכוכית או סיבי פוליאסטר.
יתרונם של סיבי הפוליאסטר הבלתי ארוגים על פני סיבי הזכוכית הוא בהגדלת כושר ההתארכות של היריעה פי 10! ויותר (% 60 – 40 במקום % 3-1). גם חוזק הקריעה של היריעות המשופרות הוא גדול יחסית עקב עוביים.
השבחת ביטומן, על ידי תוספת SBS או APP, משפרת את כושר המתיחה של הביטומן ומעלה את נקודת התרככותו.
5. חומרים ושיטות להגנת האיטום
על שכבת האיטום יש להגן מפני פגיעה פיזית ומפני חשיפה לקרינת השמש כדי למנוע התחממות יתר וחשיפה להשפעת האוזון שבאוויר.
5.1 הלבנה על ידי צביעה:
ההלבנה שנועדה לצמצם נזקי קרינת שמש מבוצעת באמצעות כיסוי שכבת האיטום בצבעים מוכנים למיניהם כגון צבעי אמולסיה על בסיס אקרילי. צביעה כזו תאריך ימים יותר מן הסיוד. גם צבעי אפור כסף, על בסיס אלומיניום יעילים להחזרת קרינה משכבות האיטום.
5.2 שכבת מגן כחלק מיריעות מוכנות:
מדובר בהתקנת שכבת מגן בתהליך הייצור של היריעות המוצמדת לחלקה העליון החשוף של היריעה החרושתית.
שכבת מגן נפוצה היא אגרגט דק המודבק ליריעה בצפיפות רבה ומכסה אותה לחלוטין, בקרינה החזקה של תנאי הארץ רצוי להעדיף אגרגט בהיר ככל שניתן.
5.3 הגנה האיטום באמצעות שכבה מכנית:
כאשר צפוייה תנועה הולכי רגל מועטה על גבי השטח האטום (בעיקר לצרכי אחזקה) יש להעדיף הגנה באמצעות שכבת אגרגטים בהירים (עדיפים חלוקי נחל) או לבני איטונג או בלוקים. האגרגטים חייבים להיות בגודל אחיד נקיים מאבק ומחומרים דקים, זאת כדי להבטיח זרימה חופשית של מי גשם בדרכם אל המרזבים. כאשר צפוייה תנועה רבה על השטח, רצוי לפרוש מתחת לשכבה המגינה יריעה נוספת מטיפוס ‘‘יריעה גיאוטכנית‘‘.
5.4 הגנת איטום על שטחים אנכיים תת קרקעיים:
הגנה כזו נעשית על ידי לוחות פוליסטירן מוקצף, או בניית קיר בלוקים חיצוני, או חציצה מחומר קשיח אחר. תפקידה של הגנה זו למנוע מגע בין חומר המילוי האבנים לשכבת האיטום.
5.5 הגנה על שטחים מרוצפים:
כאשר השטח האטום מכוסה בריצוף, יש להגן עליו מפני פגיעה בעת הנחת הריצוף. ההגנה זה מתבצעת באמצעות יציקת ‘‘מדה‘‘ או פרישת יריעות.
הריצוף אינו אטים למים אי לכך שכבת התשתית (עליה מונח הריצוף) חייבת להיות מנוקזת לכיוון המרזבים. השימוש בחול אינו פותר את הבעייה - החול אינו מסוגל מנקז את המים והם עשויים להצטבר בתוכו.
מומלץ להשתמש ב‘‘יריעה גיאוטכנית‘‘ להגנה על האיטום, ומעליה לבצע ריצוף במלט (טיט) או באגרגט מנקז ללא שכבת חול נקי.
5.6 הגנה על שטחי איטום המיועדים לצמחיה:
הגנה על שטחים אטומים המיועדים לנטיעת צמחים או עצים חייבת להיות קשיחה על מנת למנוע פגיעות שורשים ופגיעות מכניות כתוצאה מעיבוד הגינה. למטרה זו יוצקים שכבת בטון נוספת (‘‘מדה‘‘ או טיח צמנט) כאשר האיטום מבוצע ביריעות עמידות בשורשים.
6. ישום איטום גגות
להלן עקרונות יסוד שיישומם חיוני להצלחת איטום גגות שטוחים.
6.1 תכנון נכון:
תכנון נכון של הגג כולל בידוד התרמי נאות התורם להקטנת סדיקה בלתי מתוכננת של שכבות הגג. תכנון נכון של תפרי התפשטות בתוספת תפרי ‘‘דמה‘‘ נוספים, המחלקים את הגג למשבצות, תורמים אף הם להקטנת הסדיקה.
בבנייה מאלמנטים טרומיים יש להקפיד על תכנון מדויק של איטום התפרים בין הפלטות כאשר מומלץ לתכנן יציקת שכבת ‘‘טופינג‘‘ עליונה.
6.2 ניקוז הגג
ניקוז נכון של הגג מקל על האיטום. סילוק מהיר של המים משטח הגג מונע חלחול המים דרך פגמים קטנים באיטום. מומלץ על שיפועי ניקוז של % 1.50 לפחות והתקנת מוצאי ניקוז במספר מספק ובקוטר שלא יפחת מ - ‘‘4 כדי להבטיח ניקוז מהיר.
6.3 הגבהה היקפית (כרכוב)
תכנון וישום פרט ‘‘אף מים‘‘ בהיקף הגג על מנת לאפשר סיום תקין של שולי שכבת האיטום. את ‘‘אף מים‘‘ יש להבליט לפחות 15 סמ‘ מעל לנקודה הגבוהה שבתחתית קירות המעקה התוחמים את הגג עד אליה יש לסיים את שכבת האיטום על ידי ‘‘רולקות‘‘.
6.4 תפרים בגג
ביצוע תפרי התפשטות תקניים כולל תפרי ‘‘דמה‘‘, באמצעות התקנת הגבהה משני צידיהם וכיסוי פח מתאים המאפשר תזוזות דיפרנציאליות של מבנים סמוכים ומונע חדירת מי גשמים.
6.5 מתקנים המוצבים על הגג
התקנת אנטנות, דודי שמש ומתקני מיזוג אויר תבוצע על גבי הגבהות יצוקות. הגבהות כאלה מאפשרות ביצוע נכון של פרטי האיטום ועיבודם תוך יצירת ‘‘רולקות‘‘.
6.6 מעבר צינורות ושרוולים דרך הגג
יש להקפיד על שימוש בפרטי איטום שיבטיחו התקנת ‘‘צווארון‘‘ מהודק אל הצינור ורצף שכבות האיטום. בשימוש ביריעות ביטומניות אין להשתמש בצנרת פלסטיק החודרת דרך הגג מאחר ולא ניתן לרתך אליה את היריעות.
6.7 הגנה על שכבת האיטום
מומלץ לתכנן ולבצע הגנה עליונה על האיטום כדי להבטיח אורך מספק של האטימה. שימוש ביריעות איטום ביטומניות חרושתיות עם אגרגט מוטבע מתאים להגנה בפני קרינה והליכה ‘‘מועטת‘‘ בלבד.
7. בידוד תרמי של גג
7.1 תפקוד הבידוד:
מטרת הבידוד היא למנוע התחממות יתר של הדירה העליונה בקיץ. בחורף מטרת הבידוד היא הקטנת בריחת חום מתוך הדירה העליונה דרך הגג, כמו כן מניעת התקררות יתר של התקרה העלולה לגרום לעיבוי (קונדנסציה) ולעובש.
7.2 דרישות תקן ישראלי:
התקן הישראלי לבידוד תרמי של בנייני מגורים (ת‘‘י 1045) דורש התנגדות תרמית אופיינית של גג שטוח שוות ערך ל 2 עד 3 סמ‘ פוליסטירן מוקצף (קל קר) כאשר מדובר בתקרה עליונה מטויחת פרט לאיזור בקעת הירדן והערבה, שם הדרישות חמורות יותר עקב הקיץ הקשה.
7.3 חומרי בידוד:
חומרי הבידוד התרמי המקובלים הם: בטון קל, בלוקי איטונג, חצץ, איטונג, פוליסטירן מוקצף (קל קר) ופוליאוריתן מוקצף. תקרת צלעות עם גופי מילוי מאיטונג אינה עומדת בדרישות התקן הישראלי, אלא בתוספת בידוד מיוחד גם מתחת לצלעות.
במרבית גגות הבטון הבידוד התרמי מבוצע מעל לתקרת הבטון.
7.4 שיטות לבידוד תרמי:
שיטת בידוד שכיחה ומומלצת היא שיטת ‘‘גג הפוך‘‘. בשיטה זו מיושם הבידוד התרמי מעל לשכבת האיטום, כאשר הוא משמש כמבודד גם לשכבה זו וככיסוי מגן עבורה.
הבידוד המומלץ ל‘‘גג הפוך‘‘ הם לוחות פוליסטירן מוקצף וקשיח המשתלבים זה בזה, בתחתיתם חריצים שנועדו לאפשר זרימת המים. על הלוחות מניחים מרצפות מיוחדות מבטון או שכבת חצץ נקי בעובי כ 5 סמ‘ המהוים שכבת ‘‘נטל‘‘, שכבה זו מונחת על גבי יריעת פוליאתילן מחוררת או על גבי בד גיאוטכני.
שכבה נוספת זו מגינה על לוחות הבידוד ומונעת תלישתם ברוח. ההפרש בין הטמפרטורות הקיצוניות בשיטת ‘‘גג הפוך‘‘ קטן מזה שבגג רגיל ונתון זה עשוי להאריך את חיי האיטום.
7.5 אידים כלואים:
אדי מים הכלואים מתחת לאיטום – מזיקים לשכבה האוטמת. מקור האדים הוא בתהליך הבנייה וגם בחלל המגורים במבנה. אדי מים מסוגלים לחדור גם למקומות שמים נוזלים אינם חודרים אליהם, בפועל חדירת אדי מים אפשרית לכל מקום שאליו יכול לחדור אוויר.
7.6 נזקי אידים והתעבות:
תנועת אדי מים בשכבות הגג עשוייה לגרום לנזקים הנדסיים:
א. התנפחויות בשכבת האיטום עקב לחץ אדים כלואים.
ב. התפשטות סדיקה והתכווצות של בטון השיפועים עקב שינויי לחות.
ג. ירידה קיצונית בכושר הבידוד של חומרי הבניה עקב הרטבתם בעיקר בבטון קל ובאיטונג.
ד. נזקי עיבוי בתוך בטון הגג עקב בידוד תרמי לא מספק.
7.7 מניעת נזקים באמצעות ‘‘מחסום אידים‘‘:
כאשר בטון הגג קר ואדי מים מתוך הבנין יכולים לחדור לתוכו, עלול להיווצר מצב שבו ‘‘נקודת הטל‘‘ תימצא בתוך הבטון והאדים יתעבו שם. טיפות המים שהתעבו יחלחלו כלפי מטה, יופיעו על התקרה וגם יטפטפו פנימה אל חלל המגורים.
במצב בו ‘‘נקודת הטל‘‘ נמצאת בתוך שכבת הבידוד התרמי והותקן מחסום אדים בין הבטון לבידוד אין אפשרות לאדים לחדור לבידוד התרמי ואז תמנע תופעה של עיבוי האדים. מצב רצוי זה מושג באמצעות שימוש במחסום אידים.
חומרים מתאימים ליצירת מחסום אדים הם: רדיד אלומיניום, לבד ביטומני המודבק ביטומן, ציפויים שונים ביישום קר ואפילו יריעת פוליאתילן. מאחר ובטון צפוף כהלכה עשוי לעכב את אדי המים הרי במצב של הקפדה נאותה על איכות בטון גבוהה אין נחיצות להתקנת מחסום אידים.
7.8 סדר ביצוע הפעולות לאיטום ובידוד גגות:
ביצוע עבודות האיטום נדחה בדרך כלל למועד סיום העבודות במבנה על מנת למנוע נזקים כתוצאה מעבודות המבוצעות על הגג.
כדי למנוע חדירת מים למבנה במהלך הבנייה ולאפשר ביצוע עבודות גמר הרגישות לרטיבות בתוך המבנה, מומלץ לנקוט באמצעים לאבטחת אטימות הבטון וניקוזו גם ללא שכבות האיטום הסופיות. רצוי שהשיפועים יבוצעו סמוך למועד האיטום כדי למנוע פיצול העבודה, אך יש להמתין עד לייבוש הסופי של התשתית כדי למנוע היווצרות לחצי אידים מתחת ליריעות.
ביצוע שכבת האיטום אפשרי רק לאחר סיום כל ההתקנות על הגג ולאחר הכנת המשטחים לאיטום. מיד לאחר סיום האיטום יש להתקין את ההגנה או הריצוף, במקרה שהדבר אינו אפשרי ניתן יש להוסיף שכבת הגנה זמנית.
ביצוע השיפועים נעשה על ידי קבלן השלד, או קבלן משנה באמצעות חומר מיוחד כבטון תאי (בטון קל מוקצף). לאחר מכן האיטום עצמו מבוצע על ידי קבלנים מומחים לאיטום.
עבודות הניקוז מבוצעות על ידי קבלן האינסטלציה ואילו התקנות של ציוד על הגג מבוצעות על ידי קבלנים אחרים.
כתוצאה מריבוי הגורמים העובדים על הגג, יש חשיבות מיוחדת לריכוז האחריות לאיטום וניקוז הגג בידי הנהלת העבודה והפיקוח. גורם אחד יתאם את העבודות, יקבע את זמני הביצוע ויוודא בקפידה ביצוע כל הפרטים הנדרשים.
8. שיטות ישום יריעות ביטומניות
8.1 הדבקה מלאה לתשתית על ידי ריתוך:
בשיטה זו ממיסים, בעזרת להבת גז, את פני היריעה התחתונים לפני הצמדתם לתשתית. תחילה פורשים את היריעה, ללא חימום ואחר כך מגלגלים אותה בחזרה (יש יריעות שתוך כדי הגלגול חזרה מסירים מהן שכבת פוליאתילן דקה שהגנה על הביטומן). עתה מתחילים בחימום והמסה בתנועות איטיות לרוחב הגליל, ובגלגול החלק שהומס תוך הידוקו למצע. המצע שכוסה עוד קודם לכן במריחת יסוד מתלכד עם היריעה, במצב זה אין אפשרות להזיז או לתקן את פרישת היריעה.
ישנן יריעות שעליהן מוטבעות בליטות הנמסות כאשר החימום מגיע לדרגה הרצוייה וכך מובטחת ההדבקה ברגע המתאים.
ביטול הצורך בחימום מוקדם של חומר ביטומני באתר מהווה יתרון גדול: מתבטלות מגבלות בעיתיות כגון הגשת החומר החם לשטח הנאטם, תלות בטמפרטורה ומשך זמן החימום. מגבלות כאלו מכבידות ביותר בשימוש בשיטות איטום ביטומני במריחה.
8.2 הדבקה מלאה לתשתית בביטומן חם:
בשיטה זו שופכים ביטומן חם על כל השטח ומגלגלים את היריעה תוך כדי לחיצתה ודחיפתה קדימה.
יתרונה של השיטה המתוארת לעיל הוא בביטחון שהיריעה מונחת על ביטומן נוזלי בכל שטחה, בזמן שהמסה בעזרת להבת גז מחייבת מיומנות וסבלנות. חסרונה של השיטה – בצורך לחמם ביטומן ליד הבנין ולהעלותו במצב חם לגג.
8.3 הנחה חופשית של יריעות:
שיטה זו אינה מומלצת ובעקרון אינה מיושמת.
גם בהנחה חופשית של יריעות ביטומניות מוכנות יש להדביקן להיקף הגג ולהדביקן זו לזו. ההדבקה ההדדית יכולה להיעשות מלמעלה, על ידי הרמת השוליים, חימום ולחיצה. על מנת להבטיח הדבקת השוליים רצוי להגיע למצב שבו ביטומן מומס יגלוש החוצה לכל אורך התפר בזמן הלחיצה ההדדית.
בשיטת היריעות המונחות חופשית ניתן לשלב גם ‘‘נשמים‘‘. הללו הם ארובות איוורור, לשיחרור לחצי אדים שעלולים להיווצר מתחת ליריעה ולגרום להתנפחות והתרוממות. מאחר שמתחת ליריעה קיים חלל רציף, מסתפקים ב‘‘נשם‘‘ לכל 50 מר‘ ואפילו ליותר מכך.
ההנחה החופשית מצטיינת בישום מהיר בלתי תלוי במזג האויר. גם אם נלכדת רטיבות – היא יכולה להשתחרר לאחר מכן. חסרונה בקושי לאיתור כשלים באיטום.
9. פרטי איטום גגות
9.1 עיבוד מוצאי המרזבים:
מוצאי המרזבים חייבים לאפשר קליטת המים מפני הגג במהירות ומבלי להיסתם. סביבת מוצא המים היא מקום מועד עקב מפגש סוגי חומרים שונים והסיכון של פגם באטימות שביניהם.
פרט מוצא המרזב שונה בהתאם למיקומו: במוצא אנכי - רצוי להתקין את המרזב בבטון עוד לפני היציקה כדי להבטיח בטון צפוף מסביבו ולמנוע יצירת סדק בין בטון חדש לישן. במידה ומבטנים את המרזב לאחר היציקה יש להשתמש בדייס צמנט עם ערב המונע התכווצות (מלט צמנטי מתפשט). כדי להקשות על חדירת מים בין המרזב לבטון מתקינים טבעת חרושתית לשיפור ההיאחזות בבטון ולהארכת נתיב חילחול המים.
באיזור המוצא מגדילים את שיפועי הבטון ל % 5 לפחות, ובהתאם לכך קובעים את מפלס פני צינור המרזב.
על מנת למנוע סתימת מוצא המרזב מן הסחף המתרכז סביבו, יש להתקין כיפת רשת מגולוונת (הקרויה ברדס) ומסננת חצץ יש להתקין מרזב שקוטרו ‘‘4 לפחות.
במוצא צידי יש להקפיד על קביעת מפלס תחתית הצינור עוד בשעת היציקה. מפלס זה אינו ניתן להתאמה לאחר מכן, וחשוב שלא יהיה גבוה ממפלס האיטום בנקודתו הנמוכה ביותר.
מוצא הניקוז ממשטח מרוצף חייב לקלוט את המים הן ממשטח הריצוף והן ממשטח האיטום שמתחתיו - ‘‘ניקוז כפול‘‘. קיימת אפשרות למוצא משותף נמוך או ליציאות נפרדות בכל גובה. ליציאה הנפרדת הנמוכה קיימים אביזרים מוכנים.
9.2 גמר שכבות האיטום בקירות היקפיים:
מפגש של שכבת האיטום עם שטחים אנכיים כגון קירות, מעקות, כרכובים, צינורות הגבהות וכדומה מתאפיין בזרימת מים מסיבית ומועד לכשלים וחדירת מים.
האמצעים הרצויים למטרה זו הם:
א. הגדלת השיפוע המשטח האופקי ל % 5 (ואפילו % 10) ליד הקירות.
ב. יצירת פינה מעוגלת, הקרויה מעגילה (רולקה).
ג. יצירת שקע בקיר האנכי, כדי שמרבית המים הזורמים לא יעבור על פני קצה שכבת האיטום אלא מלפניו (אף מים).
ד. הרמת שכבת האיטום מעל לפני המשטח האנכי בשיעור 15 סמ‘ לפחות.
ה. אבטחת הדבקה מלאה ורצופה בקו סיום שכבת האיטום, או הגנת קו זה על ידי פרופיל מתכת לחוץ או החדרת שכבת האיטום לכל אורכה לחריץ שהוכן מראש.
ו. אם האיטום נעשה ביריעות - יש להכפיל את היריעה לאורך זווית המפגש (‘‘איטום כפול‘‘).
ז. אם צפוייה סדיקה (כמו בבניה טרומית) יש להפריד בין בטון השיפועים לבין הקיר ההיקפי כדי להבטיח שהסדיקה תתרחש לאורך המעקה ממש.
ח. יש להלבין גם את האיטום האנכי.
9.3 הגבהות וצינורות בולטים מן הגג:
כאשר יש צורך בהצבת מתקנים, או הבלטת צינורות מהגג, יש להכין עבורם הגבהות רצוי מבטון. רגלי המתקנים יוצבו על ההגבהות כדי למנוע פגיעה באיטום. צינורות יש לעטוף בחומר האיטום מעל ולהדק מסביב לצינור ‘‘צווארון‘‘ שיבטיח זרימת המים מעל לאיטום.
9.4 איטום תפרי התפשטות בגג:
האיטום הרגיל אינו מסוגל לעמוד בדפורמציות המאפיינות תפרי ההתפשטות. לפיכך התכנון חייב להתיחס לתנועת המבנה משני צידי התפר מבלי לגרום לנזקים בתפר או בחומרים שמשני צידיו.
האמצעים שיש לנקוט לאיטום תפרים הם כדלקמן:
א. אין לאפשר זרימת מים לאורך התפר עצמו.
שיפועי הניקוז יתוכננו כך שהמים יורחקו משני צידי התפר במהירות.
איזור התפר יהיה גבוה מסביבתו לכל אורכו.
ב. אם ניתן לבצע הגבהה – יש לעשותה מכל צד של התפר ולהקפיד על הכללים של גימור איטום בקירות היקפיים.
ג. את שכבות האיטום יש להמשיך עד מתחת לכיסוי התפר.
ד. מעל לתפר יש להתקין הגנת סיכוך מפח, מבטון או מחומר קשיח אחר שיאפשר תנועה לצידי התפר ללא גרימת נזקים.
ה. כאשר לא ניתן לבצע הגבהות מצידי התפר (ובעיקר כשהגג מרוצף) יש להגביה את שפות התפר ככל שניתן, לכסותו ביריעה גמישה במיוחד, בנוסף יש להתקין זויתני מגן צמודים לבטון משני צידיו.
ו. את הרווח שבתפר עצמו יש לאטום בחומרים גמישים ביותר כדוגמת ‘‘סיקה פלקס‘‘.
10. איטום רצפות וקירות תת קרקעיים:
10.1 חובת איטום רצפות:
איטום רצפות נועד למנוע חדירת מים מתחתית הרצפה כלפי מעלה לפיכך יש לבצע את שכבת האיטום מתחת לרצפה, דהיינו לפני יציקתה.
איכות האיטום הנדרשת נקבעת על פי מידת הרטיבות הצפוייה בתחתית הרצפה, הבאה לידי ביטוי בלחץ המים התת קרקעיים ובכמויותיהם.
10.2 שיטת איטום רצפות:
איטום באמצעות פרישת יריעות פוליאתילן לפני הנחת וקשירת זיון הרצפה ויציקתה אינו מספק. איטום נכון יותר יכול להיעשות במרבית השיטות המתאימות לאיטום גגות. כתשתית לאיטום יש לצקת שכבת בטון רזה אופקית ומוחלקת. יש להגן על האיטום כנגד נזקים מהנחת הברזל ויציקת הרצפה, הגנה זו אפשר לבצע מיריעה (כגון יריעה גיאוטכנית) או מיציקת ‘‘מדה‘‘.
10.3 איטום מפגש קירות רצפה:
את האיטום האופקי של הרצפה יש להמשיך עד מעבר לקו הקירות החיצוניים, כדי שיתחבר שם עם האיטום האנכי של הקירות. רציפות שכבת האיטום בהיקף הרצפה ובקירות שבהיקפה תימנע חדירות מים במפגש המסד והקירות.
כאשר רצפת המבנה התת קרקעי נמצאת מתחת למפלס מי תהום, יש לבצע שכבה מנקזת וצנרת ניקוז מסביב למבנה בגובה נמוך מהרצפה, לפעמים נדרש מערך ניקוז עם משאבה חשמלית טבולה.
10.4 הפסקת יציקה בין קירות לרצפה:
בכל הפסקות היציקה בין רצפה לקירות במבנים תת קרקעיים, יש להתקין עצרי מים פנימיים או חיצוניים מ C.V.P או מניאופרן. לעיתים נוצקת ‘‘שן‘‘ בבטון בתפר כדי להקשות על חדירת המים, אך מאחר והבטון המתקבל ב‘‘שן‘‘ כזו איננו בצפיפות מספקת יש להקפיד על רוחב יציקה גדול כדי להבטיח ביצוע ‘‘שן‘‘ בתנאים מבוקרים.
10.5 טכניקת האיטום ושכבות הגנה:
מלאכת איטום קירות קשה לביצוע יותר מאיטום גגות. יש צורך בפיגומי גישה וקיים פחת גדול של חומר בשיטות המריחה. את האיטום יש לבצע מלמעלה כלפי מטה, במפגש בין תחתית הקיר ליסוד יש לבצע רולקה, כמו במפגש בין משטח הגג למשטח האנכי של הכרכוב.
איטום אנכי מחייב הגנה כנגד פגיעת חומר המילוי. בקרקע חולית ניתן להסתפק בפלטות פוליסטירן מוקצף (‘‘קל קר‘‘) בעובי 2 סמ‘. בקרקע צרורות או סלע מפורר יש צורך בפלטות בעובי 5 סמ‘, או בקיר בנוי בעובי כ 10 סמ‘.
בדיקת דירה חדשה

עיבוי ועובש
להלן מידע חשוב אותו חייב לדעת רוכש לדעת עוד בטרם יערוך בדיקת דירה לפני קניה בנושאים הקשורים לתופעות עיבוי ועובש
לצורך הכרת הנושא עוד בטרם בדיקת דירה לפני קניה הלן כמה מושגים כלליים:
האוויר מסביבנו מכיל אדי מים שאינם גלויים לעין ומציאותם
באויר נקראת ‘‘לחות‘‘. ככל שהטמפרטורה עולה, מכיל האויר
כמות גדולה יותר של אדי מים. אבל בטמפרטורה נתונה, יכול
האויר לקלוט רק כמות מוגבלת של אדים. במצב זה. כשקליטת
האדים הינה מירבית (מכסימלית), לחות האויר מגיעה ל - % 100
והאויר נמצא במצב רווי.
לחות יחסית – הינה מידת הלחות המצויה באויר. הלחות נמדדת
על פי כמות אדי המים שבאויר, ביחס לכמות המירבית שהאויר יכול
לקלוט בטמפרטורה נתונה.
אויר לח – הוא האויר שלחותו היחסית גבוהה.
אויר יבש – הוא האויר שלחותו היחסית נמוכה.
להלן טבלה המפרטת את כמות אדי המים הכלולה בסמ‘‘ק אויר במצב
רווי, דהיינו, בלחות יחסית של % 100 בהשוואה לעליית הטמפרטורה.
אויר הנמצא במצב רווי – פולט כל כמות של אדי מים, הנהפכים
לטיפות. דבר דומה מתרחש. כאשר אויר רווי, בטמפרטורה מסויימת, מתקרר מתחת לאותה טמפרטורה. כי כאשר האויר מתקרר, יורדת יכולתו לקלוט את אדי המים ובכך פוחתת כמות האדים המירבית אותה מסוגל האויר להכיל. כך נוצר עודף הלחות באויר, המתעבה והופך למי נוזלים. תופעה זו נקראת עיבוי, היא הקונדנסציה בלועזית והיא האחראית להיווצרות עובש.
לדוגמא: אויר בטמפרטורה של 18 מעלות במצב רווי, עשוי להכיל 15 גרם אדים למ‘‘ק (ראה טבלה).
אך כשהאויר בחדר מכיל רק 12 גרם אדים למ‘‘ק (דהיינו, הלחות היחסית הנה % 80 = 12/15), לא תיווצר כל תופעת עיבוי, כי האויר בטמפרטורה זו מסוגל לקלוט עוד 3 גרם אדים נוספים למ‘‘ק. ברם, כאשר הטמפרטורה באותו חדר תרד ל 14 מעלות, יגיע האויר למצב של רוויה (עיין בטבלה). כל ירידה נוספת בטמפרטורת החדר תגרום לתופעת העיבוי, כי אדי המים הבלתי נראים לעין – הופכים לטיפות מים.
לדוגמא: כאשר מחממים בחורף סיר מים, האויר במטבח סביב הסיר חם יותר מאשר האויר שבחדר. לכן, כאשר אויר זה בא במגע עם משטח קר ממנו, כמו החלונות או שטחי החרסינה, הוא מתקרר ויוצר עיבוי לעיתים גם עובש. כלומר, האויר פולט את עודף הלחות בצורת טיפות מים. המופיעות על גבי המשטחים הקרים.
עיבוי על פני שטח הקירות
העיבוי נוצר איפוא כדלקמן: האויר הבלתי רווי כאשר הוא בא במגע עם משטח שהטמפרטורה שלו נמוכה מזו של החדר (הסביבה), הוא מתקרר לרמה של מתחת לטמפרטורת הרוויה. האויר פולט אדי מים וגורם לעיבוי על פני השטח עמו הוא בא במגע.המים המתהווים על פני השטח נספגים לתוך הקיר, וגורמים להגברת הרטיבות שבו. הרטיבות יוצרת תנאים נוחים להתהוות פטריות, בקטריות, עובש וכתמי רקבון על פני הקיר הנפגע. התגובות, במקרה של עיבוי, תלויות במידת יכולתם של הקירות הנפגעים לספוג ולאייד מים. בהקשר זה צריך להבחין בין שני סוגים של קירות.
‘‘קיר אטום‘‘ – הוא קיר שאינו סופג רטיבות, אך לא מאפשר גם לסלק החוצה את הרטיבות שהצליחה לחדור לתוכו, מאחר שפני הקיר מצופים בשכבה אטומה למים. שכבה זו אמנם חוסמת את חדירת הרטיבות, אבל כשזו נוצרת בתוכה, נמנעת התנדפותם של המים החוצה.
‘‘קיר סופג‘‘ – הוא קיר המסוגל לספוג את מי העיבוי, אך מאפשר גם את התנדפותם החוצה, מבעד לאותו משטח שדרכו חדרו המים.
קיר סופג בנוי, בדרך כלל, מחומרים נקבוביים כגון לבנים, בלוקים מבטון או בלוקים עשויים איטונג, ומצופה בשכבה הסופגת מים, כמו טיח פנים רגיל. קיר כזה יכול לספוג את מי הגשם הפוגעים בשטחו החיצוני, וגם לספוג את הרטיבות הנגרמת על ידי העיבוי בשטחו הפנימי. מאידך, קיר סופג מאפשר גם לרטיבות לנוע מצד אל צד, ומכאן, שאין זה רצוי שהקיר יספוג רטיבות לכל רוחב החתך שלו. בשל כך, רוב הקירות הנבנים בארץ, אטומים כלפי חוץ בשכבה אטומה בפני המים.
לדוגמא: טיח חוץ עם ציפוי אקרילי על גבי קיר עשוי בלוקים.
קיר עם שכבת איטום חיצונית
מי הגשמים אינם חודרים פנימה. מי העיבוי החודרים לתוך הקיר מבפנים, אינם מתאדים כלפי חוץ – הקיר נשאר רטוב.
והתוצאה: - התייבשות הקיר אפשרית רק כלפי פנים, בתנאי שפני הקיר הפונים פנימה אינם אטומים. זאת ועוד, כאשר השכבה החיצונית אטומה ואילו הפנימית חדירה למים, והקיר בנוי מחומר נקבובי, הקיר יספוג את מי העיבוי המתהווים על פניו הפנימיים.
לעתים קורה, שהאדים בגלל הפרשי לחצים, חודרים לקיר וכשהם מגיעים למקום בו הטמפרטורה נמוכה, הם מתעבים והרטיבות נוצרת בתוך גרעין הקיר. בכל מקרה, כאשר הלחות תרד או הטמפרטורה בחדר תעלה במידה מספקת ולמשך זמן סביר, תשתחרר הרטיבות מהקיר, על ידי התאדות האויר לחלל החדר. כאשר ההתעבות ממושכת, יכול להיווצר מצב בו כל הקיר ספוג במים וישמש קרקע פוריה להתפתחות עובש ולתופעות לא נעימות אחרות.
כאשר השכבה הפנימית גם היא אטומה, מי העיבוי אינם נספגים בקיר והם נוזלים על פניו. כששכבת האיטום נמצאת מתחת לשכבה עליונה סופגת, כמו טיח, הרטיבות נספגת רק בשכבה העליונה, מבלי להרטיב את פנים הקיר.
מקומות בהם מופיע העיבוי בדירה
העיבוי מופיע בחדרים בהם נוצרים אדים, כמו המטבח או חדר האמבטיה. קשה מאוד להמנע מתופעות העיבוי בחדרים הללו. מתוך כך, נוהגים לצפות, באופן חלקי, את הקירות באריחי חרסינה, ואת החלקים האחרים צובעים בצבע שמן. על ידי פעולה זו יוצרים שכבה אטומה לחדירת המים, וגם ניתן לנקות ולייבש את מי העיבוי בעזרת מטלית. אדים המתפשטים על חדרים אחרים בדירה, יוצרים גם בהם תופעת העיבוי, בעיקר כאשר בחדרים הללו הטמפרטורה נמוכה יותר.
חדרים המחוממים עי‘ תנורי גז או נפט ללא ארובת איוורור, סובלים מכמויות אדים גדולות, כתוצאה מתהליך שריפת חומרי הדלק. אדים אלה עוברים לחדרים בלתי מחוממים ומתעבים על קירותיהם.
בדירות רבות נהוג לחמם את חדר המגורים (הסלון) בלבד ולא את חדרי השינה. כתוצאה מכך, יופיע העיבוי בחדרים הקרים. העיבוי מופיע בעיקר מאחורי המיטות והארונות, מפני שלמקומות הללו לא מגיע החום.
גורמים המשפיעים על תופעת העיבוי
איוורור הדירה (חילוף האויר) – כמות אדי המים בתוך הדירה גבוהה תמיד מזו שמחוצה לה. האיוורור מפחית את כמות האדים, ולכן רצוי לבצע את האיוורור בבקרים החמים, ובכך לשחרר את אדי המים שנוצרו במשך הלילה. בחורף קשה מלאכת האיוורור; האויר החיצוני קר יותר מזה אשר בפנים הדירה, וחדירתו לחדר תוריד את הטמפרטורה בדירה כולה.
בידוד תרמי של הקירות – הקירות מפרידים בין החלל הפנימי לבין החלל החיצוני של הדירה בחורף, כאשר גדולים ההבדלים בטמפרטורה בין החוץ לבין הפנים, יש חשיבות רבה לכושר הבידוד התרמי של הקירות. מבחינת העיבוי, לא כושר הבידוד הממוצע של הקיר קובע, אלא יכולת הבידוד בכל נקודה ונקודה על הקיר. כך למשל, כאשר בקיר בעל יכולת בידוד סביר נוצר מקום בו הבידוד נמוך יותר בכושרו (כמו בטון בקיר מבלוקים חלולים), העיבוי יופיע באותם המקומות בהם הבידוד חלש יותר. מקומות אלה נקראים ‘‘גשרי קור‘‘. כיון שלשטחי זכוכית כושר בידוד נמוך, הטמפרטורה שלהן קרובה לזו של האויר החיצוני. לכן, הזכוכית שהיא קרה יותר מאויר החדר, גורמת לתופעות העיבוי על פניה.
גימור פנים של הקירות – סוג הגימור של פנים הקיר, אינו משפיע על היווצרות העיבוי (חומרים כמו טיח, סיד צבע, שמן וכו‘), אך אם חומר הגימור הוא בעל כושר ספיגה, כמו טיח מצופה, למשל, ייספגו האדים ומי העיבוי אל תוך הקיר. אם לאחר מכן יאווררו את החדר והאדים ייעלמו, תצא הרטיבות מהקיר אל תוך החדר, ועל פני הקיר לא ייראו כל סימנים. קיר העשוי מחומר בלתי סופג, כמו צבע שמן או צבע פלסטי, לא סופג לתוכו אדים או מי העיבוי. אם פני הקיר קרים, תופיע מיד הרטיבות בצורה בולטת לעין ובמקרים מסוימים אף ייזלו מי העיבוי על פני הקיר.
המלצות למניעת היווצרות העיבוי בדירה
1. יש לדאוג שהטמפרטורה של הקיר הפנימי לא תהיה נמוכה בהרבה מטמפרטורת האויר בחדר. יש להמנע ככל האפשר מ‘‘גשרי קור‘‘, עי‘ שיפור הכושר של הבידוד התרמי של הקירות.
2. עי‘ איוורור מתאים, אפשר למנוע הצטברות האדים בדירה, העלולים להפר את נקודת הרויה של האויר. במקומות בהם האקלים קשה במיוחד, וקצב חילוף האויר בדירה קטן מאוד, יש לסלק את האדים ממקומות האופיינים להצטברותם, דהיינו, בחדרי המטבח והאמבטיה.
אפשר לעשות זאת באמצעות איוורור מיכני, כאשר במטבח – רצוי לקבוע את מקום הבישול מתחת לפתח האיוורור.
3. גם בתקרות הקומה העליונה יש לדאוג לבידוד תרמי מתאים. את שכבת הבידוד יש להניח מעל תקרת הגג, ולכסותה בשכבת איטום כהגנה בפני הגשם.
אם הגג חשוף, ללא בידוד תרמי, יכולה הטמפרטורה של התקרה הפנימית להיות קרובה לזו שבחוץ. עיקר הנפגעים עם החדרים שאינם מחוממים דרך קבע, כמו חדרי השינה, חדרי מגורים וכו‘.
העיבוי בחדרים הללו הוא בלתי נמנע, כי הם קולטים את האדים החודרים מהאמבטיה ומהמטבח, או מהחדרים שהם מחוממים בתנור נפט.
4. יש חשיבות רבה למניעת חדירת הרטיבות לתוך הקיר ושהייתה שם במשך זמן ממושך. המדובר במים שהתהוו כתוצאה מהעיבוי או מאדים שחדרו לקיר פנימה. חדירת אדים כשלעצמה אינה מסוכנת, אך הנזק נגרם בעיקר כאשר האדים נתקלים בשכבת קיר קרה. או האדים הופכים למים נוזלים. כדי למנוע את התופעה. יש להתקין ‘‘מחסום אדים‘‘ משכבת חומר בלתי חדירה לאדי מים, כמו פוליאטילן, המונע בעד האדים מלהגיע לאותה הנקודה הקרה שבקיר.
את ‘‘מחסום האדים‘‘ יש למקם בין הטיח הפנימי לבין שכבת הבידוד התרמי, ובכך הוא ימנע את הרטבת הבידוד התרמי. ראוי לזכור, כי כושרם של מרבית חומרי הבידוד יורדים פלאים בהיותם רטובים.
5. באשר להסקה: מעדיפים הסקה בחשמל על פני הסקה בנפט או בגז ללא ארובה, מאחר שתנורי הגז והנפט יוצרים אדים תוך כדי תהליך השריפה, ומגבירים בכך את הלחות באויר.
אבחנה וטיפול בתופעת העיבוי בבניינים קיימים
הרטיבות שנוצרת כתוצאה מהעיבוי, מתרכזת בעיקר בחלקים הקרים של הקירות, בפינות, בקירות בטון ובקיר עשוי מבלוקים. את שטחי העיבוי אפשר להבחין בקלות, כאשר על הקיר מופיעים כתמי עובש ורטיבות או טיפות מים הנוזלות באופן גלוי. למרות שאין קשר ישיר בין ירידת גשם לבין תופעת העיבוי, הרי בזמן גשם עולה רטיבות הקיר ועי‘ זה יורד כושר הבידוד התרמי שלו. עם זאת, לחות האויר בחוץ גבוהה יותר מאשר בחדרים הלא מאווררים, וכתוצאה מכך גוברת סכנת העיבוי. לפעמים מופיעים סימני העיבוי בשעת הגשם או מיד לאחריו, דבר שמקשה על הזיהוי האמיתי של התופעה. במבט ראשון, ההנחה היא שהרטיבות באה כתוצאה מהגשם.
הטיפול בעיבוי הוא בעיקר בפעולות מנע. הצעדים הראשונים צריכים להיות מוקדשים לאיוורור מיוחד של המטבח וחדר האמבטיה, ולשפר את הבידוד התרמי של הקירות.
שיפור הבידוד נעשה באמצעות שכבת צמר סלעים, צמר זכוכית, פוליסטרין מוקצף או חומרי בידוד אחרים. את שכבת הבידוד יש לצפות בשכבת ‘‘מחסום אדים‘‘, העשויה מיריעות פוליאתילן, ומעליה ציפוי נוסף בשכבה סופגת, כמו טיח, לוחות עץ או לוחות אסבסט.
אם כתוצאה מהעיבוי נוצר עובש, יש להסירו בצורה מושלמת בעזרת מטלית. העובש שהשתרש בתוך המים מורידים באמצעות נייר זכוכית. לאחר ניקוי העובש, יש למרוח פעמיים שלוש בחומר המשמיד את פטריית העובש, הקרוי חומר אנטיפונגוס. חומר זה ניתן להשיג בחנויות המספקות צבעים וחומרי בניין.
בדיקת דירה חדשה
כיצד מתגברים על תופעות עיבוי ועובש
חשוב לרוכש לדעת במהלך בדיקה לפני קניה
על הדרכים להתמוד עם תופעות עיבוי ועובש
רטיבות, עובש ועיבוי – תופעות חמורות אלו מאפיינות דירות רבות ובמיוחד ישנות. בנוסף לנזק ההנדסי מתמשך למבנה, נפגמת איכות החיים של הדיירים וערך דירתם יורד בעשרות אחוזים.
לאחרונה מוצף השוק במאות סוגים של חומרי איטום המרבים בלבול ומבוכה בענף זה, לפיכך לא יפלא שבחלק ניכר מהמקרים נעשה שימוש בשיטות אטימה שאינן מתאימות ליעוד ובאופן שלאחר התיקון, הרטיבות חוזרת ולעיתים אף מחריפה.
השיטה הבדוקה והמקצועית מחייבת להיעזר בשירותיו של מהנדס איטום מהמכון הישראלי לביקורת בניה (מיל‘‘ב) על מנת לאבחן נכונה מקורה של הרטיבות וסיבותיה. לעיתים מקור הרטיבות בעיבוי (בניגוד לחדירת מים חיצונית) וניתן לזהותה רק באמצעות מכשיר מתאים. במקרה כזה שימוש בחומרי אטימה (בניגוד לבידוד) רק יחריף את הבעייה, יגרום להוצאות מיותרות ויחטיא את המטרה.
מהנדס מיל‘‘ב יקבע מהי שיטת האיטום הנכונה, מהו החומר המתאים ויספק תשובה הנדסית אופטימלית לעצירת הרטיבות - פתרון מעשי, מקצועי, לאורך זמן ובעלות מינימלית.
במיל‘‘ב (מכון ישראלי לביקורת בנייה) מהנדסי איטום מומחים בבניה הירושלמית ומבנה המורכב של קירות האבן החיצוניים. נושא זה, שאינו מוכר באיזור השפלה, הינו בעל השלכות משמעותיות על תופעות רטיבות ועיבוי באקלים הירושלמי.
בדיקת הדירה באמצעות מהנדס מומחה של מיל‘‘ב תספק לך חוות דעת הנדסית, בה יצוינו מקורות הרטיבות והשיטות ליישום חומרי האיטום לצורך השגת פתרון מוחלט ולאורך זמן. מהנדסי מיל‘‘ב בעלי נסיון עשיר בבניה הירושלמית, מצויידים במיכשור מתאים ואינם קשורים לחברות איטום כלשהן. כל אלה מבטיחים לך יעוץ מקצועי והוגן, נטול שיקולים מסחריים, לקבלת פתרון הנדסי אופטימלי לבעיות הרטיבות בעלות מינימלית.
מיל‘‘ב – משכירה ציוד יחודי ובלעדי המסוגל לייבש רצפה וקירות של דירה רטובה ללא ביצוע פעולות הרס ועקירת ריצוף, ללא חימום ומבלי לגרום נזק לתכולה! הציוד מתאים לשימוש במקרים בהם נדרש ייבוש מהיר של הדירה עקב הצפה מגשמים או מדליפות צנרת
בדיקת דירה חדשה

שיפור בידוד תרמי בדירה קיימת
חשוב לרוכש במהלך בדיקת דירה לפני קניה להיות מודע לאפשרות של
שיפור בידוד תרמי בדירה קיימת .
בטרם נערוך בדיקה של הדירה לפני קניה נכון יהיה להכיר מספר מושגים בנושא בידוד תרמי
נוחות תרמית
הבית משמש לנו מחסה מפני השפתעם של תנאי אקלים קיצוניים. תפקידו להעניק לנו תחושה של נוחות. הרגשת הנוחות תורמת להעלאת כושרנו לבצע עבודה, גופנית ורוחנית ומשפרת את תנאי המנוחה והשינה. מקובל להניח, שהאדם מרגיש נוח באזורים בהם שוררת לחות גבוהה, כמו בשפלת החוף, בטמפרטורה שאינה נמוכה מ 18 מעלות בחודשי החורף, ואינה עולה על 24 מעלות בקיץ. באזורים יבשים, כמו הנגב, טמפרטורת הנוחות הסבירה מגיעה בקיץ עד 26 מעלות. לפיכך, המסקנה פשוטה: בחורף – כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת ל‘‘טמפרטורת הנוחות‘‘, צריך לחמם את הדירה, בעוד בקיץ, במיוחד באיזורים בהם שוררים תנאי אקלים יבשים וחמים, יש הכרח בקירור.
השפעת הטמפרטורה של הקירות החיצוניים
על הרגשת הנוחות משפיעה, מלבד הטמפרטורה בחלל החדר, גם הטמפרטורה של הקירות החיצוניים. כאשר הטמפרטורה של המישטח הפנימי, של הקירות החיצוניים, גבוהה או נמוכה מהטמפרטורה השוררת בחדר, בגבול של 3 מעלות + - נוצרת בקירבת הקירות הרגשת אי נוחות עד כדי היוצרות עובש. בקיץ הקיר ‘‘יקרין חום‘‘, בהיותו חם יותר מהאויר בחדר, בעוד בחורף תורגש ‘‘זרימת קור‘‘, משום שחום הקיר נמוך מזה שבדירה.
תפקיד הבידוד התרמי
כדי להבטיח שטמפרטורת המישטח הפנימי של קירות הדירה, בשעת חימום או קירור, תשמר ברמה המקובלת, יש לבודד את הקירות החיצוניים. לבידוד התרמי שני תפקידים חשובים נוספים והם: להקטין את סכנת היווצרות ה‘‘עיבוי‘‘ (קונדנסציה, בלע‘‘ז) ,למנוע היווצרות עובש ולגרום לחסכון בצריכת האנרגיה לחימום או לקירור הדירה.
העיבוי מהו?
כאשר טמפרטורת המישטח הפנימי של קיר חיצוני או תקרת גג, נמוכה במספר מעלות מטמפרטורת הדירה, עלולים אדי המים הנמצאים באויר החדר להתעבות ולהפוך לטיפות מים. הטיפת נראות לעין על גבי מישטחים אטומים, כמו זגוגיות חלונות, אריחי חרסינות, טפטים עשויים מחומרים פלסטיים ומישטחים עם צבע שמן. במישטחים סופגים, כמו טיח פנים רגיל על בסיס סיד, נספגות הטיפות והן אינן נראות לעין. ככל שהתופעה מתמשכת – מצטברת רטיבות בתוך הקיר וזו עלולה לגרום להופעת עובש.
מקורם של אדי המים בדירה, בלחות האויר החיצוני, בתוספת הלחות הפנימית שהיא תוצאה ישירה של אורח החיים המנוהל על ידי הדיירים. הלחות הפנימית נוצרת על ידי בישול וכביסה וכמובן – חימום בעזרת תנור גז או נפט ללא ארובה וכיו‘‘ב.
גשרים תרמיים
אזורים רגישים במיוחד לתופעת העיבוי והיווצרות עובש הם ‘‘הגשרים התרמיים‘‘, הנמצאים בקירות החיצוניים ובתקרת הגג. הגשרים התרמיים נוצרים בחלקי המיבנה בהם הבידוד התרמי קטן יותר מאשר במישטחים הסובבים אותם, לדוגמא: בחגורות בטון, בקורות ובעמודים בקירות החיצוניים שבין בלוקי האיטונג, המהווים את החלק העיקרי של הקיר.
בידוד ‘‘המעטפת החיצונית‘‘
כאשר מחממים/מקררים את הדירה, נוצר זרם חום העובר דרך ‘‘המעטפת החיצונית‘‘ של הבית, מעטפת זו מורכבת מרכיבים המהווים את הקירות החיצוניים, הגג והריצפה (על עמודים או על הקרקע), דהיינו רכיבים ה‘‘עוטפים‘‘ את הבית מכל צדדיו. זרימת החום גורמת להפסד חלק מהאנרגיה המושקעת בחימום/קירור הדירה; לכן, ככל שרכיבי המעטפת יהיו בעלי יכולת תרמית גבוהה יותר, כך הפסד האנרגיה נמוך יותר.
מחקרים שונים הוכיחו, שההשקעה הכספית בבידוד תרמי, בעיקר באזורים בהם נדרש חימום/קירור ממושך, מוחזרת תוך מספר מועט של שנים. מלבד החזר ההשקעה והחיסכון, יש לקחת בחשבון שבידוד מתאים, משפר את הרגשת הנוחות גם בימים בהם אין צורך לחמם או לקרר את הדירה. הבידוד מקצר את התקופה בה נדרש השימוש בחימום/קירור הדירה ומקטין את סכנת התהוות העיבוי והופעת עובש. הנסיון מלמד, שניתן לשפר את הבידוד התרמי במידה רבה, באמצעות שיטות וטכניקות שונות, מבלי להזדקק לפינוי הדירה.
מעבר חום
בכל מקום שבו הטמפרטורה הפנימית הרצוייה שונה מזו של הסביבה החיצונית, מתקיים ‘‘מעבר חום‘‘, העושה את דרכו מהאזור החם אל האזור הקר. מעבר החום נעשה בשלוש דרכים אפשריות: על ידי הולכה, זרימה (הסעה), או על ידי קרינה.
- הולכה – מעבר החום מבעד לגופים מוצקים, כמו תקרות וקירות, מותנה בהתנגדות התרמית, דהיינו, כושר הבידוד של החומרים מהם בנוי הקיר או התקרה.
- זרימה (הסעה) – מעבר החום דרך האויר, כאשר שכבת האויר הקרה עולה כלפי מעלה בעת שהיא מתחממת, אם התקרה מבודדת היטב, חלק גדול מהחום ישאר בחלל החדר.
- קרינה – מפזר חום בחדר מעביר חום בדרך של קרינה. גם השמש בקיץ מחממת את הגג, אם הגג צבוע בגוון לבן – חלק גדול מהחום המוקרן יוחזר – והגג לא יהיה חם במיוחד.
מוליכות תרמית סגולית
יכולת הבידוד של חומר מסויים נמדדת בעזרת גודל פיזיקלי הנקרא ‘‘מוליכות תרמית סגולית‘‘. המוליכות מבטאת את מידת יכולתו של החומר להעביר חום דרכו. ככל שערך המוליכות התרמית קטן יותר, החומר מבודד טוב יותר.
המוליכות התרמית הסגולית תלוייה, בעיקר, בצפיפות החומר, בגודלן, בצורתן ובחלוקתן של הנקבוביות הנמצאות בתוכו; אך חשובות גם התכונות הפיזיקליות של החומר עצמו וכושר עמידותו בפני רטיבות. חומר מבודד טוב במצב יבש. בהיותו רטוב – קטן כושר הבידוד שלו.
בדרך כלל, חומרי בנייה קלים ונקבוביים, מוליכותם התרמית קטנה וכושרם לבודד טוב. לעומתם, חומרי בנייה כבדים וצפופים, כמו בטון, מוליכותם התרמית גדולה וכושרם הבידודי גרוע.
בטבלה דלהלן, ניתנים ערכי המוליכות התרמית הסגולית של חומרי הבנייה למיניהם:
מוליכות תרמית סגולית – חישובית של חומרי בנייה
החומר מוליכות תרמית סגולית חישובית וט
בטון רגיל (צמנט אם אגרגט רגיל) 2.10
אבן חול, אבן גיר 2.30
טיח סיד צמנטי (טיח פנים) 0.87
טיח צמנטי (טיח חוץ) 1.40
בטון קל נקבובי (איטונג) 0.22-0.14
זכוכית 0.80
אלומיניום 200.00
עץ לבן (ברוש, אורן, אשוח) 0.13
לוחות גבס 0.21
לבידים (דיקט וסנדוויץ) 0.15
סיבית קשיחה 0.17
טיח תרמי 0.16-0.085
לוחות פוליסטרין מוקצף (קל-קר) 0.04
לוחות פוליאוריתן מוקצף 0.027
צמר סלעים וצמר זכוכית 0.05

התנגדות תרמית
רכיבי המעטפת החיצונית של הבנין (קירות, גגות וכד‘) עשויים מחומרים שונים. לשם קביעת היכולת התרמית של שכבת חומר מסויימת, משתמשים בערך פיזיקלי ששמו ‘‘התנגדות תרמית‘‘, ערך זה מבטא את מידת כושרה של שכבת החומר לעכב את מעבר החום דרכה. לכן, ככל שההתנגדות התרמית גדולה יותר, תהיה שכבת החומר בעלת כושר בידוד טוב יותר. ההתנגדות התרמית גדלה ככל שגדל עובי שכבת החומר והיא פוחתת ככל שהמוליכות התרמית הסגולית גדלה. לכן, על מנת להגדיל את ההתנגדות התרמית של קיר נתון ובכך לשפר את כושרו הבידודי, יש להגדיל את עובי הקיר או להקטין את ערך המוליכות, כלומר – להשתמש בחומרים מבודדים, שמוליכותם הסגולית קטנה ביותר.
החישובים מראים לדוגמא, שההתנגדות התרמית של קיר בטון, בעובי 20 סמ‘ היא שוות ערך להתנגדותה של שכבת ‘‘קל קר‘‘ בעובי של כ 4 מ‘‘מ בלבד.
ובחישוב אחר: לוח ‘‘קל-קר בעובי 2 סמ‘, התנגדותו התרמית שווה לזו של קיר בטון בעובי 100 סמ‘.
התקן הישראלי לבידוד תרמי במבני מגורים
התקן ת‘‘י 1045 מגדיר את הדרישות המינימליות לבידוד תרמי בבנייה חדשה, של רכיבי המעטפת החיצונית, במטרה להבטיח נוחות תרמית, תוך צמצום סכנות העיבוי , היוצרות עובש והגדלת החסכון באנרגיה.
הדרישות מותאמות לאזורי אקלים שונים. התקן מחלק את הארץ לארבעה אזורים:
אזור א‘ – מישור החוף.
אזור ב‘ – השפלה והנגב הצפוני.
אזור ג‘ – ההר.
אזור ד‘ – בקעת הירדן והערבה.
התקן מחמיר בהדרגה בדרישותיו מאזור א‘ לאזור ד‘.
ת‘‘י 1045 פורסם לראשונה בשנת 1979, אחרי משבר האנרגיה בעולם, מתוך מגמה מוצהרת לחסוך בהוצאות עבור שימוש בדלק. לאחרונה, בשנת 1984, נערכה רוויזיה בתקן והדרישות התרמיות הוחמרו.
חומרי בידוד
חומרי הבידוד מצטיינים בכך, שלמרות עוביים הקטן יחסית (סנטימטרים אחדים) התנגדותם למעבר חום דרכם יעילה ביותר. אחוז חללי האויר הכלואים בחומר מבודד עשוי להגיע ל % 95 מנפחו, ולכן, משקלם הסגולי קטן. גם ערך המוליכות התרמית הסגולית שלהם נמוך.
את החומרים המבודדים ניתן לסווג לשתי קבוצות עיקריות:
א. חומרים פולימריים או מינרליים – לקבוצה זו שייכים, לדוגמה, הפוליסטרין המוקצף (‘‘קל-קר‘‘), הפוליורטן וצמר הסלעים. המוליכות התרמית הסגולית של קבוצה זו נמצאת בגבולות שבין 0.05-0.03. בעזרתם ניתן להגיע להתנגדות תרמית גבוהה – בעובי של 2-3 סמ‘ בלבד. לפיכך, חומרי הבידוד בקבוצה זו מועדפים במיוחד כאשר רוצים לשפר באופן משמעותי את הבידוד התרמי, מבלי להוסיף עובי גדול לרכיבים קיימים במעטפת הבנין.
ב. חומרים על בסיס צמנט או סיד – בקבוצה זו נכללים לדוגמה: טיח תרמי, בטון מוקצף (בטקל) ופלטות איטונג. המוליכות התרמית הסגולית של חומרים אלה נעה בגבולות 0.3-0.1; כלומר, כדי להגיע לתוצאות בידוד שוות לאלו שבקבוצה הראשונה, נדרש עובי הרבה יותר גדול. כתוצאה מכך, השימוש בהם נעשה במקומות בהם אין צורך ברמת בידוד גבוהה, וכאשר ניתן להוסיף עובי לרכיבים הקיימים.
חומרי הבידוד המקובלים בארץ
- לוחות פוליסטרין מוקצף – מוכר יותר בשמו המסחרי – ‘‘קל-קר‘‘. החומר עשוי מבועות פוליסטירן דחוסות ומנופחות פי 40 מהרגיל. בעזרת תהליך הקצפה מתקבלים לוחות בצפיפויות שונות ובעובי רצוי. ככל שגדלה הצפיפות, קטנה חדירותו למים. זהו חומר לא חזק מבחינה מכנית ורגיש לקרינת השמש, ולכן אין להשתמש בו כציפוי חוץ, ללא הגנה נוספת. הוא קל לניסור, לחיתוך ולסימרור. מוליכותו התרמית נמוכה והוא מחזיק מעמד בטמפרטורה עד 80 מעלות.
החומר משווק בצורת לוחות, במידות שונות וגם בתפזורת. בבועות פוליסטירן פזורות אפשר להשתמש כמילוי לחללים בקירות כפולים. צבעו לבן ובצורתו הרגילה הוא חומר דליק ופולט גזים רעילים. בשוק מצוי גם סוג מיוחד ‘‘כבה מעצמו‘‘, שאינו ממשיך בבעירה אם נפסק מקור האש. העובי המקובל לשימוש בלוחות: 2-5 סמ‘.
- פוליאוריתן מוקצף – דומה מאד בתכונותיו לפוליסטירן ומשווק בארץ בשתי צורות:
כחומר הניתן להתזה על מישטח קיר או גג.
לוחות כמו ה‘‘קל-קר‘‘. צבעו צהבהב, אטום למים; יציב ועמיד בטמפרטורה שבין 40 מעלות ועד 150 מעלות בהתזה – תופח על פני המשטח ויוצר שכבת קצף. הקצף מתקשה ותוך 5 דקות מתחזק, כך שניתן אפילו לדרוך עליו.
התקשותו המהירה מאפשרת התזתו ללא קושי על פני שטחים אנכיים וגם כלפי מעלה, על התקרה. ההדבקות שלו מצויינת על פני כל מישטח, כמו מתכת, בטון, עץ ואספלט. אין צורך בהכנות מוקדמות מלבד ניקוי המישטח. בהתזה יש יתרון מסויים, מפני שבשיטה זו נוצר מישטח רצוף ללא תפרים, ניתן להגיע לכל מקום ולהמנע מ‘‘גשרי קור‘‘הגורמים להיווצרות עובש ומהפסד חום.
העובי המקובל לשימוש הוא 2-3 סמ‘. החומר אינו עמיד בפני קרינת השמש ולכן, כאשר משתמשים בו שימוש חיצוני (קירות/גגות), יש לצפותו בשכבה מגינה.
זהו חומר דליק מאד הפולט גזים רעילים בשעת שריפה.
- צמר סלעים – חומר מינרלי המיוצר מסלעי בזלת גרוסים, העוברים תהליך של חיתוך ועיבוד לסיבים דקים מאוד, אינו דליק, לא פולט גזים ואינו נתקף עי‘ חרקים ובקטריות. חסרונו בכך שהוא סופג רטיבות – ואזי הוא מאבד את תכונות הבידוד שלו. השימוש בו דורש, איפוא, הגנה מיוחדת נגד חדירת רטיבות.
משווק בצורות שונות ולשימושים שונים, כגון מזרנים עטופים בנייר קרפט, יריעות פי.וי.סי, או אלומיניום, שנועדים לבידוד גגות רעפים ואסבסט. הוא נימצא גם בשימוש בצורת לוחות לבידוד קירות ותקרות. על ידי הוספת דבק בלתי דליק, ניתן לקבל לוחות קשיחים וקשיחים למחצה – במשקל מרחבי נמוך ביותר. הלוחות מסופקים בעטיפת פוליאתילן או נייר אלומיניום, המשמשים כמחסום אדים המונעים היווצרות עובש במבנה הפנימי של הקיר. לבידוד קירות, יש להעדיף את הסוג הקשיח, המונע שקיעת החומר במרוצת הזמן. העובי המומלץ 5-2.5 סמ‘.
- צמר זכוכית – דומה בתכונותיו ובשימושיו לצמר סלעים מיוצר ומיובא מחו‘‘ל.
- טיח תרמי – טיח מיוחד, המורכב ממלט צמנטי כחומר בסיס, בתוספת מרכיבים כימיים ו/או כדורי פוליסטירן מוקצף או אגרגטים קלים אחרים, המקנים לו נקבוביות גבוהה, עם חללי אויר רבים. אלה מקטינים במידה ניכרת את המוליכות התרמית של התערובת. עקב חוזקו המכני הנמוך וכושר ספיגתו הגבוה למים, הוא דורש הגנה חיצונית. הטיח התרמי משווק בשמות מסחריים שונים, באריזות (שקים) סגורות, עם הוראות שימוש מטעם היצרן. הוא משווק כמערכת שלמה של טיח, הכוללת בתוכה שכבת יסוד על גבי התשתית הקיימת, שכבת טיח תרמי בעובי דרוש ושכבת גימור חזקה. העובי הכולל המקובל לשימוש 3-5 סמ‘.
- איטונג – תערובת דלילה של סיד, חול דיונות טחון דק ואבקת אלומיניום. התגובה הכימית בין הסיד לבין אבקת האלומיניום גורמת להיווצרות בועות גז, כך שהתערובת הנוצרת היא נקבובית. האיטונג משווק בצורת בלוקים ופלטות, בעובי ובמידות שונות ובמשקל מרחבי שונה.
למוצר חוזק מכני סביר, הוא בעל ספיגות מים גבוהה מאד ומכאן שדרושה לו שכבת הגנה אוטמת, במיוחד כשהוא מיושם בקירות חיצוניים.
נקודות תורפה תרמיות בבתי מגורים
מעבר החום מתוך הדירה החוצה נעשה דרך רכיבי המעטפת החיצונית ועל כן עליהם להיות מבודדים היטב.
שיפור הבידוד התרמי של קירות חיצוניים:
רכיבי הקיר החיצוני .
הקיר החיצוני עשוי לרוב מחומר קשיח המהווה את השלד ומציפויים עמידים משני צדיו. השלד בנוי מעמודים וקורות מבטון מזויין, כאשר ביניהם מילוי בלוקים מבטון, איטונג, בטון יצוק וכד‘, הציפויים השכיחים ביותר הם טיח פנים וחוץ. טיח החוץ המקובל בארץ עשוי מחול, צמנט וסיד בעובי ממוצע של כ 2 סמ‘. טיח פנים מורכב ממלט בתוספת סיד ולפעמים גבס, כאשר עובי השכבה מגיע ל 1.5 – 1.2 בממוצע.
קיר בלוקים מבטון
תאור הקיר
בלוקים חלולים מבטון בעובי 20 סמ‘, בנויים עם שלד קונסטרוקציה, עשוי בטון מזויין. השלד כולל עמודים קורות, חגורות בטון לחיזוק הקיר וטיח פנים וחוץ, בעובי ממוצע של כ 2 סמ‘ מכל צד.
קיר בלוקים מבטון הוא הנפוץ ביותר בארץ. לפי דרישות התקן החדש, זקוק הקיר לתוספת בידוד, במיוחד בקירות צפוניים ללא שמש ובמערבים, העומדים בפני גשמים ורוחות. תשומת לב מיוחדת יש להקדיש לאיטום מפני חדירת המים וליציבות שכבת הטיח החיצונית וזאת לפני תחילת עבודות כלשהן לשיפור הבידוד התרמי.
האפשרויות המומלצות לשיפור הבידוד התרמי כדי למנוע עובש ואיבודי חום
א. הוספת טיח תרמי חיצוני בעובי ממוצע של 3-5 סמ‘, כולל ציפוי אטים כנגד חדירת מים (ראה הסבר בעמוד 18).
הבידוד יתאים לאזור א‘ וב‘ ולפי סוג הטיח, גם לאזור ג‘.
ב. הוספת טיח תרמי פנימי בעובי ממוצע של 4-3 סמ‘, בתוספת שכבת גמר ‘‘שליכט‘‘ וצביעה בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש. (ראה הסבר בעמוד 26). הבידוד יתאים לאזור א‘ וב‘.
ג. הוספת שכבת בידוד חיצונית, כגון פוליוריטן מוקצף או ‘‘קל קר‘‘, בעובי 2-4 סמ‘ וציפוי עמיד. (ראה הסבר בעמוד 20).
הבידוד יתאים לרוב האזורים.
ד. הוספת שכבת בידוד פנימית עשוייה ‘‘קל קר‘‘ או צמר סלעים בעובי 3-2.5 סמ‘, עם ציפוי לוחות גבס משוריין (או אחר לפי פרוט בהמשך), וגמר בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש. (ראה הסבר בעמוד 24). הבידוד יתאים לאזורים א‘, ב‘, וג‘.
קיר איטונג
קיר עשוי בלוקי איטונג בעובי 20/22 סמ‘, בנויים, עם שלד קונסטרוקציה מבטון מזויין, וטיח משני הצדדים בעובי ממוצע של כל 2 סמ‘ מכל צד.
שיטת בנייה זו נפוצה מאוד ומתאימה, מבחינה תרמית, לרוב אזורי הארץ, אך יש להוסיף בכל האזורים, בידוד במקומות בהם נוצרים ‘‘גשרי קור‘‘ עמודים, קורות וחגורות מבטון מזויין.
המלצות לשיפור הבידוד
א. באזור ההר הרגיש להיווצרות עובש ובערבה ניתן לבצע אחד מהפתרונות המומלצים בקיר בלוקים מבטון; הבידוד יתאים לרוב האזורים.
ב. בכל האזורים יש לטפל במיוחד במקומות בהם נוצרים ‘‘גשרי קור‘‘, עי‘ הוספת בידוד.
קיר בטון
קיר יצוק מבטון רגיל עם רשת ברזל מזויינת בעובי כ 20 סמ‘ וטיח פנים וחוץ בעובי ממוצע של 2 סמ‘ מכל צד.
קירות אלה מצויים, בדרך כלל, במרתפים, בדירות של קומת עמודים ובדירות אשר ב‘‘גמלון‘‘ בתים טרומיים וכן בבנייה מתועשת ובבנייה ביטחונית. זהו קיר גרוע מבחינה תרמית, מועד לעובש הדורש תוספת משמעותית של בידוד אפילו בשפלת החוף.
המלצות לשיפור הבידוד התרמי
א. הוספת טיח תרמי חיצוני, בעובי ממוצע של 5-3 סמ‘ עם ציפוי אטים למים. יתאים לאזורים א‘ וב‘.
ב. הוספת טיח תרמי פנימי, בעובי ממוצע של 4-3 סמ‘, עם שכבת גמר ‘‘שליכט‘‘ וצביעה בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש. יתאים לאזורים א‘ וב‘.
ג. הוספת שכבת בידוד חיצונית, כגון פוליאוריתן מוקצף או קל קר, בעובי 4-3 סמ‘ וציפוי עמיד, יתאים לרוב האזורים.
קיר טרומי
הקיר עשוי לוחות בטון יצוק בבית מלאכה ומורכב באתר הבנייה, בעובי כולל של 20 סמ‘ בערך; שכבת בידוד תרמי פנימית – בעובי 3-2 סמ‘ מ‘‘קל קר‘‘, גמר חוץ מ‘‘גרנולית‘‘ (ציפוי בעובי של 3 סמ‘) או בטון חשוף עם ‘‘שליכט‘‘ בצד הפנימי, בעובי 3-2 מ‘‘מ.
הקיר נפוץ מאוד בבנייה הטרומית. בדרך כלל. פני המישטחים החיצוניים עמידים מאוד ואטימים, אך יש צורך לטפל באופן שוטף באיטום התפרים שבין הלוחות הטרומיים בחזית. קיימת בעיה של ‘‘גשרי קור‘‘, המחייבת הוספת בידוד גם באזור החוף. כפתרון – מומלץ להוסיף בידוד בצד הפנימי של הקיר כדי לא לפגוע במישטח החיצוני העמיד.
האפשרויות המומלצות לשיפור הבידוד התרמיכדי למנוע עובש ואיבודי חום
א. הוספת טיח תרמי פנימי, בעובי ממוצע של 4-3 סמ‘, כולל גמר ‘‘שליכט‘‘ וצביעה בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש (יתאים לרוב האזורים).
ב. הוספת שכבת בידוד פנימית עשוייה ‘‘קל קר‘‘, פוליאוריתן או צמר סלעים, בעובי כ 2.5 סמ‘ עם ציפוי לוחות גבס משוריין. וגמר בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש. יתאים לרוב האזורים.
קיר אבן
קיר אבן בנוי עם גב בטון יצוג, בעובי של 27 – 25 סמ‘, טיח פנים רגיל בעובי 2 סמ‘.
הקיר נפוץ באזורים הרריים, כאשר מטעמי חסכון לא מוצדקים, לא בונים קיר כפול. הקיר עשוי בטון יצוג ולכן הוא גרוע מאוד מבחינה תרמית, דבר המחייב תוספת רצינית של בידוד. כפתרון, מומלץ להעדיף תוספת בידוד מבפנים, כדי לא לפגוע במשטח החיצוני העמיד. מבחוץ, ציפוי האבן עמיד לאורך זמן, אך יש לבדוק איטום האבנים ובמיוחד הכולה (‘‘הפוגות‘‘ – הרווחים בין האבנים) יש לדאוג לחידוש האיטום כדי למנוע חדירת מי גשמים מבחוץ.
המלצות לשיפור הבידוד התרמי
מומלץ להוסיף שכבת בידוד פנימית עשוייה ‘‘קל קר‘‘, פוליאוריתן וכד‘ בעובי 3-2.5 סמ‘, כולל ציפוי לוחות גבס משוריין. גמר סיד סינטטי עם ערב נגד עובש. יתאים לאזורים א‘, ב‘ וג‘.
קיר כפול – (בניה ירושלמית)
קיר אבן בנוי עם גב בטון, בעובי כולל של 35-28 סמ‘ עם חלל אויר פנימי בעובי 3 סמ‘; בלוקי בטון בעובי 5-4 סמ‘ וטיח פנים רגיל בעובי 2 סמ‘ בממוצע.
הקיר הכפול שכיח באזור ההר, במיוחד בירושלים. כאשר חלל האויר ממולא בחומר מבודד, אין צורך בתוספת בידוד והוא מתאים לכל אזורי הארץ. ברם, בבנייה ישנה, חלל האויר אינו מבודד ולכן יש צורך בתוספת בידוד. מומלץ לבצע את השיפור מבפנים ולבדוק איטום האבן החיצונית.
המלצות לשיפור הבידוד התרמי
מומלץ להוסיף שכבת בידוד פנימית עשוייה ‘‘קל קר‘‘, פוליאוריתן וכד‘, בעובי 3-2.5 סמ‘, עם ציפוי לוחות גבס משוריין וגמר בסיד סינטטי עם ערב נגד עובש. יתאים לרוב אזורי הארץ.
כיצד מבודדים את הדירה
בבואנו לבחור בשיטת הבידוד המתאימה לדירתנו, עלינו להתחשב בגורמים הבאים:
א. האזור האקלימי ומיקומו של הבית.
ב. החומרים והרכיבים מהם בנוי הקיר.
ג. המצאותם בקרבת מקום של החומרים הדרושים, הציוד והקבלן המבצע.
ד. עלות החומרים והעבודה.
שיפור הבידוד נעשה, בעיקרון, על יד הוספת שכבה של חומר מבודד, בצד הפנימי או החיצוני של הקיר. עובי השכבה וטיב החומר נקבעים לפי דרגת הבידוד הרצוייה.
היות ומרבית חומרי הבידוד שבשימוש מתאפיינים ברכות מסויימת ונעדרים חוזק מכני, הרי שיש לצפותם בשכבה מגינה. מבחוץ, צריכה השכבה לשמש הגנה.
מכנית ולמנוע חדירת מים (רטיבות). מבפנים, על שכבת הגמר של הקיר להיות משטח ‘‘סופג‘‘ ולמנוע חדירת אדים או הווצרות עיבוי בתוך הקיר. לצורך כך יש להתקין מחסום אדים.
מחסומי אדים עשויים מנייר אלומיניום או מיריעות פוליאתילן (ניילון), בעובי של 0.15 ממ‘ לפחות. מחסום האדים מותקן תמיד בצד הפנימי של היר שהוא כיוון חדירתם של אדי המים.
הטיפול בצד החיצוני של הקיר
לטיפול בצד החיצוני של הקיר יש כמה יתרונות על פני הטיפול בצד הפנימי:
א. האפשרות לבצע בשעת שיפור הבידוד גם שיפוץ כללי של חזית הבנין וחידוש המראה האסטטי של הבית.
ב. מניעת הווצרותם של ‘‘גשרים תרמיים‘‘.
ג. אי גרימת הפרעות וחוסר נוחות לדיירים.
ד. אין הקטנה של חלל החדר.
החסרון בטיפול זה, הוא הקושי בקבלת הסכמת כל דיירי הבית, שכן לא ניתן לטפל רק בדירה בודדת אלא בבית כולו. כמו כן, נגרמות הוצאות נוספות בגין הקמת פיגומים חיצוניים, שהם הכרח לביצוע העבודה. תוספת בעלות נגרמת גם כתוצאה מהצורך בשימוש בחומרי גמר עמידים בפני רטיבות וקרינת השמש. ולבסוף, בעוד הטיפול בצד הפנימי ניתן להעשות בשיטת ‘‘עשה זאת בעצמך‘‘, הרי הטיפול בקיר חיצוני דורש ידע ויכולת ביצוע של קבלן מומחה, כאשר לרשותו עומד גם הציוד המתאים.
בהמשך מובאות דוגמאות שונות לשיפור הבידוד התרמי של קיר חיצוני.
טיח תרמי
שיפור הבידוד נעשה עי‘ הוספת שכבת טיח מיוחד, בעל תכונות תרמיות, כשכבה מבודדת; מעליה – ציפוי דקורטיבי על בסיס צמנטי או אקרילי, לחזוק מיכני ואיטום מפני חדירת מי הגשם.
להלן, פירוט שלבי היישום:
הכנת הרקע
הכנת הרקע – מטרתה להבטיח הדבקות טובה של החומר כדי למנוע התקלפויות ונפילת גושי טיח.
עבודות ההכנה כוללות:
- פירוק הצנרת: יש לפרק את כל מערכת הצינורות המורכבת על גבי מישטח הקיר החיצוני כגון, צנרת מים וביוב, מרזבים, צנרת דודי שמש וכד‘. יש להרחיק את חוטי החשמל, האנטנות והטלפון. כל קטע פגום, חלוד או רקוב, שאינו ניתן לשימוש חוזר – יש להחליף בחדש ולצבוע בהתאם; לאחר ביצוע עבודות הבידוד הכל יורכב חזרה.
- הורדת שכבות רופפות של צבע וטיח: יש להסיר את גושי הצבע והטיח המתקלפים והבלתי יציבים – עד לשכבה היציבה. לפעמים, יש צורך בהורדת כל השכבות עד הבלוק או הבטון, לקבלת תשתית יציבה עליה יושם הטיח התרמי. ההורדה מבוצעת באמצעות גירוד ושיפשוף עם ‘‘שפכטל‘‘ ונייר זכוכית ולעתים, לפי הצורך, עי‘ נקוי חול בלחץ אויר.
- ניקוי השטח: יש לנקות את המישטח מכל לכלוך, אבק או שרידי סיד. לצורך כך יש להעזר במברשת ברזל ובמים ובשעת הצורך גם בלחץ אויר. הלכלוך ושרידי סיד מונעים הדבקות טובה של הטיח התרמי.
- תיקון סדקים: יש לפתוח ולהרחיב את הסדקים, לנקות את החללים מאבק, מלכלוך ומחומר זר ולמרוח את דפנות הסדק בדבק צמנטי. לאחר מכן, יש לסתום את הסדק במרק או במלט מיוחד.
- תיקוני טיח או בטון: במקומות בהם הורד הטיח הרופף או בקטעים בהם נוצרו ‘‘קרחות‘‘ יש לבצע תיקונים לקבלת משטח אחיד וישר, ככל האפשר התיקון ייעשה על ידי מריחת המקומות בתמיסת דבק צמנט ומילוי בטיח מלט, המורכב מחול וסיד ביחס 1:3 ובתוספת 250 קג‘ צמנט לכל ממ‘‘ק מלט מוכן. התערובת תיושם על הקיר לאחר הרטבתו, בשכבות של לא יותר מ 5-7 מ‘‘מ כל אחת.
יישום שכבת יסוד
שלב זה יחל לאחר הכנת הרקע וקבלת משטח יציב.
כחצי שעה לפני מתן הטיח (במיוחד בעונת החום), יש להרטיב את הקיר, ואז להתיז עליו שכבת יסוד בטיח חוץ רגיל, בדומה לשכבת ‘‘ההרבצה‘‘. שכבת יסוד זו מורכבת ממלט צמנטי ביחס 1:3 (3 חלקים חול לכל חלק צמנט), בתוספת מוסף סינטטי דוחה מים ומוסף מיוחד לשיפור ההדבקות (דבק צמנטי המצוי בשוק תחת שמות שונים) תפקידה של שכבת יסוד זו לקשר בין הרקע הקיים לשכבת הטיח המבודדת. עובי שכבת היסוד כ 3-5 ממ‘.
יישום שכבת הטיח התרמי
לפני יישום שכבת הבידוד של הטיח התרמי – יש להתקין זויתנים מיוחדים מפח מגולוון, המחוברים לקיר בעזרת דיבלים. את הזויתנים מתקינים במקומות הבאים: לאורך תחתית הקיר, בפינות מסביב לפתחים ולאורך תפרי ההתפשטות.
הזויתנים משפרים ומחזקים את התנגדות הטיח לפגיעות מכניות ומסייעים לויסות מדוייק של עובי שכבת הבידוד.
את שכבת הטיח השניה – הטיח התרמי – מיישמים כעבור 24 שעות לכל המוקדם, אך לא יאוחר מ 5 ימים, לאחר שכבת היסוד. את הטיח התרמי מכינים בעזרת מערבל קטן או ‘‘מיקסר‘‘. משליכים את הטיח על הקיר בתוך שעה מגמר העירבול, בעבודה ידנית או בעזרת מכונה להתזת טיח.
עובי השכבה המבודדת צריך להיות 2-5 סמ‘, בהתאם לדרישות התרמיות.
מבצעים את ההתזה מלמטה כלפי מעלה, תוך כדי יצירת ‘‘פסים‘‘ אופקיים. את הטיח מיישרים בעזרת סרגל יישור ותוך הידוק החומר.
לאחר גמר ביצוע שכבת הטיח התרמי, יש להשקות את פני הקיר פעמיים ביום, במשך לא פחות מ 3 ימים. אין לבצע את שכבת הטיח בטמפרטורה שמעל ל 35 מעלות או מתחת ל 5 מעלות או בזמן שנושבות רוחות חזקות וגשם.
יישום שכבת הגמר הדקורטיבית
שכבה זו משמשת כאמצעי הגנה מיכני לשכבת הטיח התרמי החלשה. היא מבטיחה איטום בפני חדירת מים וכן גימור ארכיטקטוני, בהתאם לעיצוב ולגוון הרצויים.
את שכבת הגמר מכינים מתערובת המגיעה בשקים סגורים, בהתאם להוראות היצרן. עובי השכבה כ 5-3 מ‘‘מ.
פוליאוריתן מוקצף בהתזה
שיפור הבידוד מבוסס על שימוש בפוליאוריתן מוקצף, בעל צפיפות של 35 קג‘ למ‘‘ק לפחות.
להלן שלבי הביצוע
א. עבודות הכנה מבוצעות כמו בטיח התרמי, כמוסבר לעיל.
ב. מתיזים את הפוליאוריתן המוקצף בעובי מותאם לדרישות התרמיות (בממוצע כ 4 סמ‘).
ג. על גבי משטח הפוליאוריתן, מניחים רשת עשוייה סיבי זכוכית (פיברגלאס) קובעים את הרשת בעזרת מסמרים מצופים קדמיום, למניעת חלודה.
ד. לפי הוראות היצרן, מכינים טיח שפריץ אקרילי, המכיל ערב מיוחד, לאבטחת הדבקותו לשכבת הפוליאוריתן המוקצף. את שכבת הטיח מבצעים לא יאוחר מ 48 שעות לאחר התזת שכבת הפוליאוריתן, אחרת תפגע שכבה זו עי‘ הקרינה האולטרה סגולית של השמש. מומלץ לבצע את התזת הפוליאוריתן בחודשים מאי אוקטובר, ובכל מקרה במטמפרטורה שמעל 18 מעלות.
לוחות פוליסטירן מוקצף (‘‘קל קר‘‘) בהדבקה
הבידוד דומה לקודמו, אך במקום פוליאוריתן בהתזה. מודבקים לקיר לוחות ‘‘קל קר‘‘. סוג זה של בידוד מומלץ לבתים בגובה של עד שתי קומות בלבד. שלבי העבודה הם:
א. הכנת הרקע מבוצעת כמתואר תוך הקפדה על הכנת הרקע להדבקה, כלומר על משטח הקיר הקיים להיות ישר ללא בליטות, יבש ונקי ללא שומנים ליכלוך ואבק.
ב. מדביקים הלוחות בדבק אקרילי מעורב במלט ומחזקים מכנית לקיר, בעזרת דיבלים מיוחדים (8-4 דיבלים למ‘‘ר), הכל לפי גובה המבנה וסוג הקיר. עובי הלוחות בין 3 ל 5 סמ‘.
ג. יישום שכבת טיח ראשונה: מכינים טיח מתערובת מי צמנט (1.5 חלקים מים בנפח + 3 חלקים מלט צמנט בנפח) ומערבבים היטב עד לקבלת גוון אחיד.
למי המלט יש להוסיף 1 עד 1.25 חלקים בנפח של ערב מיוחד, לפי הוראות היצרן (המאפשר הדבקות טובה ל‘‘קל קר‘‘), להוסיף חול ים או חול דימונה (אין להשתמש בחול מחצבה), עד לקבלת טיח נוח למריחה (כ 9-7 חלקים של חול בנפח). עובי השכבה כ 5-3 מ‘‘מ.
ד. כאשר הטיח עדיין רטוב, מצמידים עליו רשת זיון פולימרית עם חורים בקוטר של 4 ממ‘.
ה. שכבת טיח שנייה: בהרכב דומה ובעובי הדרוש ליישור פני הקיר, מבצעים כשעה (בקיץ) לאחר יישום השכבה הראשונה. 24 שעות לאחר גמר הטיח, ובמשך 3 ימים לפחות, יש להרטיב היטב, פעם ביום, את פני כל הקיר המטויח.
ו. שכבת גמר: טיח שפריץ אקרילי, מבצעים (לפי הוראות היצרן) 7 ימים לפחות מגמר ביצוע שכבות הטיח הקודמות.
פתרונות ארכיטקטוניים לבידוד תרמי בצד החיצוני של קירות המעטפת
ספים ואדני חלונות וכן מעקות גג חייבים לבלוט לפחות 2 סמ‘ מעל פני שכבת הגמר, וזאת לצורך יצירת אף מים לניקוז הגשם. כאשר המצב אינו כך, יש להאריך האדן, או הסף בעזרת פרופיל מפח מגולוון מתאים. לפעמים, יש לצקת מחדש אדן חלון או סף עליון במעקה הגג ולפרק את הישן.
הטיפול בצד הפנימי של קיר חיצוני
שיפור הבידוד בצד הפנימי של קיר המעטפת מומלץ במיוחד בבנינים רבי קומות, כאשר אין הסכמת כל הדיירים לביצוע העבודה, או כאשר ההוצאות בגין פיגומים חיצוניים גדולות מדי ומצב חזית הבנין עדיין משביע רצון. החסרון של הבידוד בצד הפנימי של הקיר הוא בצמצום חלל החדר בכ 8-4 סמ‘ בצד הקיר המטופל. בהמשך, מתוארות 3 שיטות לשיפור הבידוד התרמי של קיר פנימי.
שכבת בידוד פנימית וציפוי מגן
השיטה מבוססת על יישום שכבת בידוד תרמי, מחומרי הבידוד שלבחירה, המונחת בין סרגלי פח מגולוון או עץ, המשמשים מבנה להרכבת הציפוי המגן, המהווה גם שכבת גמר דקורטיבית.
להלן פירוט שלבי הביצוע:
א. הכנת הרקע: מנקים את משטח הקיר, כולל קילוף וגירוד הצבע והטיח המתקלף. רוחצים את הקיר בתמיסת נתרן תת כלורי (‘‘אקונומיקה‘‘), מדוללת ב % 50 מים. אחרי הייבוש, מורחים את שטח הקיר בתמיסה או צבע נגד עובש (פטריות).
ב. הרכבת סרגלים: מרכיבים את הסרגלים מפח מגולוון בעובי 0.6 מ‘‘מ במידות 50X44 מ‘‘מ, או לחילופין סרגלי עץ אנכיים בחתך 25X50 מ‘‘מ, כל 60 סמ‘. במידה וציפוי המגן עשוי לוחות עץ – רצוי שהסרגלים יורכבו בצורה אופקית.
ג. מילוי מרווחים: המרווחים שבין הסרגלים ממלאים בחומר מבודד, כגון לוחות ‘‘קל קר‘‘ – כבה מעצמו, פוליאוריתן מוקצף, מיזרנים של צמר סלעים או צמר זכוכית מהסוג ה‘‘קשיח‘‘. עובי שכבת הבידוד 2.5 סמ‘. כאשר דרוש עובי גדול מזה, יש לשנות את חתך סרגלי העץ/פח – בהתאם.
ד. מחסום אדים: מתקינים את המחסום בצורת יריעת פוליאתילן (‘‘ניילון‘‘) מעל לסרגלי העץ ושכבת הבידוד, בעובי של 0.15 מ‘‘מ לפחות.
ה. ציפוי מגן: הציפוי יכול להיות:
- מלוחות גבס משוריין, המשווקים בעובי של 1 סמ‘ וברוחב 120 סמ‘. הרכבתם נעשית עי‘ מומחים, להם ציוד התקנה מיוחד. מעל הלוחות ניתן להדביק טפט או לצבוע, רצוי בסיד סינטטי עם ערב ‘‘אל עובש‘‘.
- לוחות עץ המשווקים בעובי של 1.5-1 סמ‘ ורוחב 30-10 סמ‘. הלוחות ניתנים בקלות להרכבה עצמית, לאחר שהוזמנו במידות חיתוך מדויקות. רצוי שהעץ יטופל בחומר חסין אש. הציפוי בעץ נותן מראה עשיר ומרשים, ככל שרוחב הלוחות גדול יותר.
טיח תרמי פנימי
שיטת הביצוע דומה לטיח החיצוני, דהיינו, יישום שלוש שכבות טיח.
להלן שלבי הביצוע:
א. הכנת הרקע: שלב זה כולל גירוד וקילוף שכבות הצבע, הטפטים והטיח הרופף, עד לקבלת משטח יציב. אם הטיח הקיים חלש ומתפורר, יש לגרדו עד הבלוק או הבטון. לאחר מכן, לנקות ולרחוץ את פני הקיר בתמיסת מים ואקונומיקה. אחרי הייבוש – למרוח בתמיסה אנטי פונגוס נגד פטריות ועובש.
ב. שכבת טיח הרבצה: שכבה זו מורכבת מתערובת מלט צמנטי, ביחס 2.5:1 (2.5 חלקים חול לכל חלק צמנט), בתוספת מוסף הדבקה לטיח הקיים. יש להרטיב היטב את פני הקיר כחצי שעה לפני מתן הטיח.
ג. שכבת טיח תרמי: הביצוע יעשה לפחות 24 שעות לאחר השלמת שכבת ההרבצה. את התערובת מכינים לפי הוראות היצרן (אריזות אוריגינליות), בתוספת מים ובעזרת מערבל בטון בעל ציר אופקי. מניחים את הטיח התרמי תוך שעה מגמר העירבול. עושים זאת על ידי השלכות ידניות או בעזרת מכונת התזה. עובי השכבה: 3-5 סמ‘ כנדרש. ההשלכה מבוצעת מלמטה למעלה, תוך כדי יצירת ‘‘פסים‘‘אופקיים. יישור השכבה נעשה בסיוע סרגל יישור, בשני כוונים, תוך הידוק החומר. מיד עם גמר ההנחה, יש להתחיל ב‘‘אשפרה‘‘ (התזת מים), אשר תמשך עד למתן שכבת הגמר.
ד. שכבת גמר: לפני ישום שכבת הגמר יש להתקין בפינות וסביב לפתחים פינות מוכנות מרשת מגולוונת או פרופילים מיוחדים מפח מגולוון, אותם מספק יצרן הטיח התרמי. שכבת הגמר (‘‘שליכט‘‘) מורכבת מטיח מלט סיד, ביחס 1:1 בתוספת 100 קג‘ צמנט לכל מ‘‘ק של תערובת. על שכבת טיח זו ניתן לצבוע בסיד סינטטי או לחילופין – להדביק טפט מנייר.
לוחות ‘‘סנדביץ‘‘ (מ‘‘קל קר‘‘ ושתי פלטות מודבקות עליו משבבי עץ דחוסים)
שיטה זו מבוססת על שימוש בלוחות ‘‘סנביץ‘‘ מוכנים, המודבקים ומחוזקים לקיר הקיים. הלוחות עם מתוצרת חוץ, עשויים משתי פלטות של שבבי עץ דחוסים, בעובי 5 מ‘‘מ כל אחת, כשביניהן שכבת פוליסטירן מוקצף (‘‘קל קר‘‘), בעובי משתנה בין 15 ל 25 מ‘‘מ. מידות הלוח המומלץ 60-50X100 סמ‘. שלבי העבודה הם כדלקמן:
א. הכנת התשתית: מורידים ומקלפים את הצבע והטיח המתפורר. ממלאים את השקעים ומסירים הבליטות; מנקים כתמי שמן, כתמי שמן, ליכלוך וכד‘. הניקוי צריך להיות יסודי. לאחר מכן רוחצים במים ואקנומיקה – בתערובת 1:1 ומורחים תמיסה נגד פטריות ועובש.
ב. הדבקת הלוחות: מכינים את הדבק לפי הוראות היצרן ומורחים אותו על גבי הלוח ב 15 מקומות ועל גבי הפיאות. לאחר מכן, מצמידים לקיר וללוחות הסמוכים. יש להקפיד על הדבקה במישור אחיד. בנוסף לכך. יש להתקין על כל לוח 6 ברגים. את המישקים (ה‘‘פוגות‘‘) בין הלוחות אוטמים במרק מיוחד עם ס... שיריון. כל ראשי הברגים, הפגיעות והסריטות על גבי הלוח – יש לכסות במרק.
ג. התקנת רשת: על גבי הלוחות מתקינים, בעזרת מסמרים, רשת עשויה מסיבי זכוכית.
ד. ביצוע הטיח: טיח פנים רגיל עשוי בשתי שכבות, כאשר השכבה הראשונה מורכבת מחלק אחד של סיד ושלושה חלקים חול גס, בתוספת 100 קג‘ צמנט לכל מ‘‘ק מלט מוכן. עובי השכבה כ 15 מ‘‘מ. רצוי להוסיף לתערובת מוספים המגדילים את כושר ההדבקות לטיח הקיים. השכבה העליונה מורכבת מחלק אחד סיד וחלק אחד חול דק. עוביה כ 5 מ‘‘מ.
הערות כלליות לביצוע בידוד תרמי בפנים הדירה
- לפני תחילת העבודה רצוי לפרק את שיפולי הריצוף הקיימים (פנלים) ולנקותם מהטיט. במידת האפשר, יש להדביקם מחדש על גבי ציפוי המגן או שכבת הטיח הסופית.
- יש לפרק את קופסאות החשמל, בתי התקע ומנגנוני התריסים, אם קיימים, ולהרכיבם מחדש, בתוספת מאריכים מתאימים, לאחר גמר הבידוד.
- הגימור סביב פתחי החלונות והדלתות ניתן להעשות עי‘ הרכבת פרופילים מתאימים מעץ או מאלומיניום – (‘‘הלבשות‘‘).
בידוד ‘‘גשרי קור‘‘
בידוד תרמי בצד הפנימי של הקיר החיצוני, בדירה הנמצאת בקומת ביניים, מחייב טיפול במקומות בהם נוצרים גשרי קור. המקומות הרגישים במיוחד הם הרצפות ותקרות הבטון במבנים טרומיים. בצד החיצוני של הקיר הבעיה אינה קיימת.
א. פתרון לגשר קור בתקרה
כאן נוקטים בשיטת הדבקה של לוח ‘‘קל קר‘‘, בעובי 3-2 סמ‘ וברוחב של כ 60 סמ‘ – לכל אורך המפגש של הקיר החיצוני עם התקרה.
מעל הלוח, לשם הגנה מיכנית, ניתן להרכיב רשת מגולוונת מסוג ‘‘רביץ‘‘ ועליה טיח פנים רגיל.
ב. פתרון לגשר קור בריצפה
פירוק שורה של מרצפות והדבקת חומר בידוד (כגון ‘‘קל קר‘‘) על גבי רצפת הבטון וזאת לאחר נקוי החול מעליה. על ה‘‘קל קר‘‘ ניתן להניח בחזרה את המרצפות שפורקו, (או מרצפות חדשות, באם המפורקות לא ניתנות לשימוש חוזר) בעזרת טיט צמנט ושכבת חול דקה המפוזרת על גבי ה‘‘קל קר‘‘. לאחר מכן יש להרכיב מחדש את הפנל.
שתי העבודות הנ‘‘ל נעשות כמובן, יחד עם ביצוע שכבת הבידוד התרמי הפנימית, באחת מהשיטות שתוארו לעיל.
בדיקת דירה חדשה

בחירת שיטה לחימום דירה
להלן מידע חשוב שכדאי לדעת עוד בטרם בדיקת הדירה לפני קניה על שיטות חימום והבחירה הנכונה ביניהם
היכרות קצרה עם מספר נושאים במהלך בדיקת דירה לפני קניה.
ההסקה ומטרותיה
בחודשי החורף כאשר הטמפרטורה החיצונית היא מתחת ל 15 מעלות צלסיוס, מומלץ לחמם את הדירה. ‘‘נוחות תרמית‘‘ הרצויה מבחינה בריאותית, מושגת בטמפרטורה של 18 – 19 מעלות, שהינה טמפרטורה המתאימה לגילאי הנוער והמבוגרים, וב 20 –21 מעלות, שהינה טמפרטורה נוחה לתינוקות ולקשישים. להשגת נוחות תרמית בדירה, אנו נזקקים ל‘‘אמצעי הסקה‘‘ או ל‘‘תנורי הסקה‘‘.
אמצעי הסקה ומאפיניהם
את אמצעי ההסקה ניתן להגדיר לפי מיקומם ולפי סוג האנרגיה הנצרכת להפגת כמות החום הנדרשת. האמצעים הנפוצים ביותר הם:
- אמצעי הסקה דירתיים מטלטלים – שהם תנורים המיועדים להסקת דירה אחת או חלק ממנה. ניתן לשנות את מיקומם בתוך הדירה לפי רצוננו ולפי דרישותנו המשתנות. לדוגמא: תנורי חשמל, גז או נפט.
- אמצעי הסקה דירתיים קבועיים – המיועדים להסקת דירה אחת או חלק ממנה. מיקומם בתוך הדירה קבוע ולא ניתן לשנותו לאחר ההרכבה. לדוגמא: מזגנים, רדיאטורים או קונבקטורים קבועים.
- אמצעי הסקה מרכזיים קבועים – הם תנורים המספקים חו לכל הדירות בבנין, ממקום מרכזי אחד, בדרך כלל, מחדר שבמרתף או בקומת הקרקע של הבית המשותף.
אמצעי הסקה דירתיים מטלטלים
אלה הם תנורים המוסקים לרוב בחשמל, בעזרת גופי חימום חשמליים גלויים ולוהטים, כמו מקרן אינפרא אדום. תנורים אחרים מוסקים עי‘ גופי חימום חשמליים מוסתרים או חבויים – קונבקטורים חשמליים – עם ובלי מניפה לפיזור האויר החם. ישנם גם תנורים מטלטלים המוסקים בגז או בנפט עי‘ בעירה פתוחה.
תנורי הסקה מטלטלים מתאימים לחימום מקומי של חדרים בודדים בלבד. לפיכך, אין לצפות להסקה בו זמנית של יותר מחדר אחד.
תנורי אינפרא
תנורי הסקה חשמליים מסוג ‘‘אינפרא‘‘ מיועדים לחימום מקומי. הם מחממים רק את האדם הנמצא בקו ישר מול הגוף הלוהט. תנורים אלה אינם מחממים את החלל. ההספק שלהם נע מ 750-3,000 ואט. הם אינם מצויידים בטרמוסטט לויסות הטמפרטורה והעוצמה התרמית.
קונבקטורים
אלה הם תנורי הסקה חשמליים ‘‘קונבקטורים‘‘. ישנם תנורים קבועים וישם מטלטלים. ההספק שלהם נע מ 750 עד 3,000 ואט. ביכולתם לחמם חלל ששטח ריצפתו עד כ 10 מר‘. אין לצפות לחימום חדרים או פרוזדורים צמודים עי‘ השארת דלתות פתוחות. עם ‘‘קונבקטורים‘‘ בעלי מניפה לפיזור האויר, משיגים את הטמפרטורה הרצויה מהר יותר מאשר עם ‘‘קונבקטורים‘‘ ללא מניפה. ההספק וצריכת החשמל של שניהם כמעט זהה. ל‘‘קונבקטורים‘‘ בעלי קיבולת שמן יש אינרציה גבוהה יותר מאשר לאלה ללא שמן והם נשארים חמים זמן מה לאחר ניתוק החשמל. לכל סוגי ה‘‘קונבקטורים‘‘ אפשרויות הפעלה בעוצמות חום שונות עי‘ שימוש באחד מ 3-2 גופי החימום העצמאיים. לשם כך קיים כפתור הפעלה מיוחד. ה‘‘קונבקטורים‘‘ מצויידים בטרמוסטט לויסות הטמפרטורה.
תנורי גז או נפט עם בערה פתוחה
תנור הסקה מטלטל, המוסק בגז עם בערה פתוחה, בעל הספק תרמי המקובל בשוק, מסוגל לחמם ביעילות שטח של כ 25 מר‘, ואילו תנור דומה, המוסק באמצעות נפט, יחמם שטח של 15-10 מר‘ בלבד.
אמצעי הסקה דירתיים קבועים
ישנם שלושה סוגים של אמצעי הסקה דירתיים קבועים: מזגנים, תנורים עם ארובה וקונבקטורים חשמליים.
מזגנים
מזגן אויר דו תכליתי פועל בתקופת ההסקה כ‘‘משאבת חום‘‘. המזגן מוזן בחשמל ומצוייד במניפה לפיזור האויר החם. מזגן בעל הספק מקובל בשוק, מסוגל לחמם שטח של 6-25 מר‘. יכולת החימום תלויה בכושר פיזור האויר החם.
ההסקה באמצעות מזגנים דו תכליתיים (משאבות חום) אפשרית, כאשר כל יחידה מיועדת לחימום חדר אחד או שני חדרים צמודים לכל היותר. הסקת הדירה באמצעות מזגן כדאית רק כאשר משתמשים בו גם לקירור הדירה בקיץ. קביעת ההספק של המזגן תעשה על פי צרכי הקירור של הדירה. מיקומו של המזגן נקבע בהתאם לקירבת השטח הממוזג לקיר החיצוני, ולפי הדרישות לפיזור האויר.
אין כל הבדל בכושר החימום והקירור או בצריכת האנרגיה, בין מזגן דו תכליתי לבין מזגן חלון או מפוצל. מזגן, בעל הספק גדול מזה הדרוש לשטח שבו הוא מיועד, אינו מקרר או מחמם טוב יותר. צריכת האנרגיה שלו גבוהה יותר ומתבזבזת לריק.
תנורים אם ארובה
תנורים דירתיים עם ארובה מוסקים בסולר או בנפט. הם מתאימים לבתים בודדים או לדירות שבהן רוב החדרים מרוכזים וצמודים זה לזה.
תנור עם ארובה, בהספק המקובל בשוק, מסוגל לחמם שטח מישורי של כ 50-80 מר‘, לכן, תנורים אלה אינם מתאימים לבתים שבהם מספר מפלסים. בבתים כאלה יש למקם תנור בכל מפלס. פיזור האויר החם, הנפלט מתנורים אם ארובה, הוא בעיה שפתרונה ייחודי לכל בית. סגירת דלתות החדרים מנתקת אותם מתהליך ההסקה. הסקה אפקטיבית, באמצעות תנורים אלה, ניתן להשיג רק עי‘ הפעלה רצופה של 16 שעות, לפחות. החום הנפלט מארובת התנור טוב להסקת חדרי אמבטיה או שירותים, אך אינו מספיק להסקה מלאה של חדר סמוך.
לתנורים אלה יש להתקין ארובה שתבלוט מעל גג הבנין. המיכל לאיחסון הדלק חייב להימצא בקרבת התנור (איחסון קרקעי או תת קרקעי). הספקת הדלק ממיכל לתנור תעשה באמצעות משאבה.
תנורי הסקה עם ארובה מתאימים לחימום שטחים גדולים עם מחיצות, כאשר המעברים ביניהם חופשיים וללא דלתות.
קונבקטורים
קונבקטורים חשמליים, עם ובלי קיבולת שמן, זהים במבנה שלהם לקונבקטורים ניידים, אך מיקומם קבוע על הקירות או על הריצפה ואין אפשרות להזיזם.
אמצעי הסקה מרכזיים משותפים או דירתיים
תנור הסקה מרכזי משותף
לתנור הסקה מרכזי הספק תרמי גבוה. הוא מסוגל לספק חום, באמצעות מים חמים, לכל הדירות ולכל השטחים שבבית משותף. בבית משותף מוסקים התנורים על פי רוב בסולר ומצויידים בטרמוסטט. הפעלת התנור, על כל מרכיביו, היא אוטומטית. המים החמים שבתנור מגיעים לדירות באמצעות משאבות סיחרור. הם מתפזרים בתוך רדיאטורים או קונבקטורים למים חמים, המצויים בדירות אותן יש להסיק. משך הפעלת המערכת בכל הבנין, הוא בהתאם להחלטת דיירי הבית. אפשר להפסיק את ההסקה של חדר או שטח בודד, עי‘ ניתוק הספקת המים לרדיאטורים שבאותו חדר או שטח. במקרה זה, יש לדאוג לתקינותם של ברזי הניתוק.
תנור הסקה מרכזי דירתי
לתנור הסקה מרכזי דירתי הספק תרמי המתאים לכל דירה או לכל בית בודד.
הסקה דירתית מרכזית נעשית באמצעות מים חמים ברדיאטורים או בקונבקטורים. השיטה מתאימה לדירות גדולות ולחדרים הפרוסים על פני מספר מפלסים. התנורים מוסקים גז, בנפט או בסולר.
התנור ממוקם במקום מוגן במרתף, מרפסת או חדר הסקה נפרד. המים החמים מהתנור מגיעים לרדיאטורים או לקונבקטורים המפוזרים בשטחי הדירה, באמצעות משאבת סיחרור. מיכל לאחסון דלק, סולר או נפט, ממוקם בקירבת התנור. הספקת הדלק נעשית באמצעות משאבה. כאשר מסיקים את התנור בגז, הספקתו ממיכלי האחסון נעשית בלחץ שבתוך המיכלים.
בחירת אמצעי הסקה
לפני שניגשים לבחור באמצעי ההסקה המתאים לדירתנו, עלינו לקבוע בבירור את דרישותינו לגבי רמת החימום הרצוייה לנו ואת הספק החימום שמיתקני ההסקה הנמצאים בשוק, מסוגלים לספק.
רמת החימום הרצויה בדירה
על מנת לבחון את רמת החימום הרצוייה לנו עלינו להתיחס לשאלות הבאות:
- מהי הטמפרטורה הרצוייה בהתחשב בהרכב הגילים של המשפחה?
- האם ברצוננו להסיק בו זמנית את כל הדירה, או רק חלק ממנה, כל פעם חלק אחר?
- האם ההסקה דרושה לנו בכל שעות היממה, או במשך מספר שעות בלבד?
- האם ברצוננו להסיק את חלל הדירה או להסתפק בחימום מקומי בקירבתינו. איזה חלקים של הדירה אנו רוצים לחמם ואיזה סוג הסקה מתאים לנו?
- האם הקירות החיצוניים, הגג והרצפה מבודדים ובנויים מחומרים המונעים הפסד חום (תקן ישראלי 1045, מגדיר את הדרישות לבידוד קירות חיצוניים וגגות של דירות ומבני מגורים בכל איזורי הארץ)?
- האם הפתחים בדירה – החלונות והדלתות – אטומים דיים ואמצעי סגירתם תקינים ואינם מאפשרים הסתננות אויר קר אל תוך הדירה?
לאחר ששקלת מהי רמת החימום ומה הם סוגי ההסקה הרצויים לך ולבני ביתך, עליך לבחור באמצעי החימום המתאים לצרכיך. לצורך כך ישנם מספר כללים שעליך לדעת:
- דירה המבודדת על פי דרישות התקן ת‘‘י 1045, צורכת כ % 50 פחות אנרגיה להסקה, מדירה דומה שאינה מבודדת ואינה אטומה.
- דירה בקומה אמצעית צורכת כ % 20 - % 30 פחות אנרגיה להסקה, מדירה דומה בקומה עליונה או בבית בודד.
- דירה בקומה ראשונה על עמודים, צורכת כ % 20 יותר אנרגיה להסקה מדירה דומה בקומה אמצעית.
- אין לאטום דירה או חדר המוסקים באמצעות גז או נפט עם בערה פתוחה. איטום חלונות ודלתות מומלץ רק בדירות המוסקות בחשמל, בתנורי הסקה קבועים עם ארובה, ברדיאטורים למים חמים ממערכת מרכזית או באמצעות מזגן.
כללי בטיחות
חיבור לרשת החשמל
- כל השקעים להספקת החשמל, המיועדים לחיבור תנורי חשמל מטלטלים או קבועים, עליהם להיות ‘‘שקעי כח‘‘, המותקנים בהתאם לדרישות חוק החשמל ותקנות חברת החשמל לישראל.
- בבית המוסק כולו בחשמל, רצוי שחיבור החשמל הדירתי יהיה תלת-פזי. בדירה שבה חיבור החשמל הוא בעוצמה של 14 אמפר, ניתן להפעיל תנור הסקה אחד בלבד. כאשר עוצמת החשמל היא 25-35 אמפר, ניתן להפעיל 2 תנורי הסקה בו זמנית. במקרה זה תהיה הפעלת יתר המכשירים החשמליים שבבית מוגבלת.
- חיבורי הספקת הגז עבור תנורים מטלטלים מוסקים בגז צריכים להיות בהתאם להוראות בטיחות של חברות הגז.
בדיקת תקינות תנורי ההסקה – המלצות ‘‘עשה‘‘
- בדוק את תקינות תנור ההסקה לפני עונת החורף וודא תקינות חיבור החשמל, הצינורות להספקת הגז והדלק, הפיקוד הטרמוסטטי, הברזים ומתגי ההפעלה וההפסקה וסידורי ההצתה האוטומטיים. את הבדיקה יש לבצע עי‘ בעלי מקצוע מוסמכים.
- דאג שההתקנה וההפעלה של מערכת המים החמים המרכזיים תהיה בהתאם לדרישות הבטיחות של הרשויות המוסמכות, הרשויות המקומיות ומכבי האש.
- דאג לניקוי שטחי החימום של תנורי מים מרכזיים – דירתיים ומשותפים.
- וודאי כי החיבור הגמיש להספקת הגז, בתנור המוסק בגז, לא יהיה ארוך מ 2 מ‘.
- דאג שהשטח שבקרבת תנור הסקה עם בערה פתוחה (של גז או נפט), יהיה פנוי מריהוט, וילונות וכד‘.
- בעת הפעלת תנורי גז או נפט, הבטח איוורור החדר לסילוק הגזים הרעילים. לכן, השאר פתח לאיוורור בקרבת התנור.
- וודא שתנור המוסק בגז יהיה מצוייד במפסק בטחון אוטומטי, להפסקת זרימת הגז בעת כיבוי הלהבה מסיבה כלשהי.
- מקם והפעל תנורי הסקה מטלטלים רק בחדרים בהם שוהים בני המשפחה.
- מקם תנור מטלטל בקירבתך.
- תנור הסקה קבוע יש למקם על הריצפה או בצמוד לקיר, בגובה עד 1-1.5 מ‘. דאג לא לכסותו בפריטי ריהוט, וילונות וכד‘. בתנור התלוי בגובה העולה על 1.5 מ‘, יש לכוון את תריסי פיזור אויר כלפי מטה.
- כבה התנור בצאתך מהחדר.
המלצות ‘‘אל תעשה‘‘.
- אין להדליק או לכבות תנור המוסק בנפט בתחום חדרי המגורים. עשה זאת בפרוזדור או במרפסת.
- אין למקם או להפעיל תנור גז עם בערה פתוחה בחדרי שינה, חדרי ילדים, או מתחת לחלון.
- אין להפעיל תנור הסקה מטלטל בחדר ריק.
- אין למקם תנור מטלטל או קבוע בקרבת הדלת. האויר החם עלול להסתנן לפרוזדור ולא לחמם את החדר.
בדיקת דירה חדשה

‘‘דירה תחת מעקב‘‘-כתבה בעיתון הארץ
מידע חשוב אותו יש לדעת בטרם בדיקת דירה לפני קניה.
להלן סוגיות קצרות שמומלץ להיות מודע אליהם במהלך בדיקת דירה לפני קניה.
מי שחושש כי אריחים בבניין יצנחו לחצר או שיגלה כי השכנים החביבים הם למעשה עבריינים עשוי למצוא תועלת בחברות המציעות שירותי בדיקת דירות לפני הרכישה.
‘‘לפני זמן מה פנה אלי זוג שהתעניין ברכישת דירת דופלקס תחתונה במבנה יפה הממוקם על מדרון בפסגת זאב‘‘, מספר המהנדס יגאל ברגמן. ‘‘ערכתי בבניין בדיקה מקדימה ומצאתי הסוואות קוסמטיות שונות שנעשו על מנת לחפות על סימני שקיעה וסדקים. כשבחנתי לעומק את הסיבות למפגעים אלה, גיליתי כי הבנין כולו סובל משקיעה של כלונס פינתי, ופשוט נוטה על צדו. תיקון נזק שכזה כמעט בלתי אפשרי. העסקה – בוטלה‘‘.
אין איש שרוכש רכב ולא מעבירו בדיקה דקדקנית במכון מוסמך, על מנת לאתר בו ולו את הפגם המזערי ביותר לפני הרכישה. דווקא ברכישת הנכס המשמעותי בחיינו אנו נוהגים להסתמך על מראה עיניים בלבד. מיליארדי שקלים משקיעים תושבי ישראל מדי שנה ברכישת נכס המגורים, אך בניגוד להזדקק לשירותים של אנשי מקצוע על לפני הרכישה.
שנים היה שיעורן של ביקורות דירות יד שנייה בשוק בדיקות הנדל‘‘ן זניח, לעומת בדיקות הדירות החדשות (מידי קבלן), ובהשוואה לשכיחות עריכת דו‘‘חות תום שנת הבדק. העלייה בדרישות האיכות מצד ציבור הרוכשים, המודעות הגוברת לליקויי בניה וכניסתם של תושבי החוץ לשוק הדירות למגורים, עשויים לשנות את מגמה ולחלץ את הצרכן הישראלי מהקיבעון התפישתי.
גוכמן ויגאל ברגמן, מייסד חברת מיל‘‘ב (המכון הישראלי לביקורת בניה), הם מוותיקי המהנדסים בישראל העוסקים באופן עצמאי בביקורת איכות בניה. הם מספקים עשרות אבחנות מידי חודש על יציבות מבנים, סימני רטיבות, ריצוף פגום, צנרת רקובה וחיפוי חיצוני רופף, גם לאחר עשרות השנים בענף, הם עדיין פועלים כמומחים עצמאיים. ‘‘רכב לוקחים לטסט, אבל כשקונים דירה מתייעצים עם הדודה. למה? כי זה העם שלנו‘‘, נאנח אביגדור אשל, מנכ‘‘ל חברת הבדק הוותיקה בם. ‘‘הצינור מעדיף לחסוך 2,000 שקל ולהסתפק בהתרשמות חיצונית‘‘.
השוק מתעורר
בשנים האחרונות מורגשת התעוררות בתחום הבדיקות לפני הרכישה. הסיבות לכך נעוצות בשני תהליכים: הגברת המודעות הציבורית לליקויים האפשריים ולחשיבות איתורם המוקדם, וגל רוכשי הדירות הבאים מחו‘‘ל. ‘‘הגעת הרוכשים מצרפת ומארה‘‘ב בהחלט הביאה לתנופה ניכרת בענף‘‘, אומר ברגמן, במדינות מוצאם בדיקה טרם רכישה היא עניין מפותח הרבה יותר, ובכמה מן המקומות אף מהווה תנאי לליווי הבנקים למשכנתאות, המחייבים אסמכתא ממהנדס מוסמך על מצבו של הנכס‘‘, הוא מוסיף.
ייקור הדירות למגורים והדרישה לתמורה הולמת בעד המחיר המשולם העלו בהתאם גם את הדרישה לנכס איכותי. גם הפרסומים השונים בהתקשרות על אודות ליקויי הבניה תרמו להגברת המודעות הציבורית, ובעקבותיה לעליה בפניות לעריכת ביקורות.
בדיקת דירה חדשה

חוות דעת הנדסית קבילה בבית משפט בנושא רטיבות . איתור מקורות הרטיבות באמצעות הדמיה תרמית וגלאי לחות אלקטרוניים , מתן המלצות ביצוע לרבות מפרט טכני והערכות כספיות .